ננאד מרקוביץ': "לנצח אשאר אוהד של הפועל ת"א"

שתי עונות בלבד שיחק ננאד מרקוביץ' בהפועל ת"א, אך זה הספיק כדי שייחשב אחד הזרים האהובים בתולדות המועדון. טמפרמנט חם, חיבור לקהל הישראלי ויכולת טובה שהובילה את הקבוצה לגמר הפלייאוף בעונתו הראשונה, 1993/1994, בעיקר בזכות הצטיינותו בסדרת חצי הגמר מול הפועל ירושלים, יצרו חיבור מיוחד למחנה האדום.

"אני שמח מאוד שתהיה לי האפשרות לחזור לישראל", אומר הבוסני בראיון מיוחד ל"ישראל היום", לקראת המשחק בטופ 16 של ליגת האלופות מול הפועל חולון, כמאמן דיז'ון הצרפתית (שלישי, 21:30). "שיחקתי בישראל לפני כמעט 30 שנה ומאז הייתי רק פעמיים לזמן קצר. יש לי זיכרונות נהדרים וחברים טובים שאני בקשר איתם. זה לא קל להגיד שיש לך בית שני, אבל ישראל תמיד בלב שלי".

מה אתה זוכר מהמשחקים נגד חולון?

"בזמני לא הייתה להם קבוצה טובה שנאבקה בצמרת. היו מכבי, ירושלים ואנחנו, ולפעמים קצת הרצליה וראשון. אבל המשחקים נגד חולון תמיד היו סוג של דרבי מבחינת אווירה. אני עוקב בשנים האחרונות אחרי הליגה הישראלית ואחרי חולון בליגת האלופות, ואני יודע שיש להם אולם טוב שתמיד מלא באוהדים חמים, אז אני בטוח שיהיה משחק טוב".

איך אתה רואה את יחסי הכוחות במשחק?

"הבית הזה מחולק לשני חלקים. גלאטסראיי ולודוויסבורג שהן קצת פייבורטיות וחולון ודיז'ון שמחפשות את ההזדמנות שלהן. אני חושב שאנחנו דומים מבחינת איכות ואני מאמין שההכנה של השחקנים תקבע את התוצאה".

"אוסישקין באמת היה מגרש מיוחד"

מרקוביץ' (53) הגיע לישראל בקיץ 1993 במקומו של רדנקו דובראש הגדול, וכאמור, מייד סחף אחריו את הקבוצה והאוהדים להצלחות. בקיץ 1994 עזב בשל בעיות כספיות ועבר לחובנטוד בדאלונה הספרדית, אך עונה לאחר מכן חזר לאדומים מאוסישקין. בקיץ 1996 עבר לכמה חודשים להפועל אילת, לפני שקיבל הזדמנות לשחק ביורוליג עם לימוז' הצרפתית.

שיחקת בהפועל ת"א רק שנתיים, איך אתה מסביר את הקשר החזק שנוצר בינך לבין הקהל האדום?

"הם אוהדים מיוחדים בשבילי. אוהדי הפועל תמיד העריכו כשמישהו שיחק חזק ונתן הכל. הם היו מזהים ומזדהים עם רגשות, ואני בחור עם רגשות. רציתי לנצח וחגגתי את הסלים שלי וככה התחברתי אליהם, הם אוהבים את זה. הכרתי אותם וביליתי איתם. היה קשר חזק בינינו. על המגרש באוסישקין הרגשתי בלתי עציר. מעולם לא הרגשתי במגרש אחר כמו באוסישקין, אולי קצת כמו משחקי נבחרת בסרייבו, אבל אוסישקין באמת היה מגרש מיוחד".

מה הרגע שאתה הכי זוכר מהתקופה שלך בהפועל?

"קשה לי לזכור הכל. אני חושב שהסדרה נגד ירושלים בחצי הגמר היתה הכי משוגעת. הייתי פצוע עם כאבים בכתף והפסדנו במשחק הראשון בת"א. הייתי נוראי במשחק הזה, כי לא יכולתי לעשות כלום ולזרוק כמו שצריך. אבל התאוששתי, ונסענו לירושלים והם התחילו את המשחק מצוין. אולם מפוצץ וקהל מדהים, אבל עשינו קאמבק, הייתי טוב וניצחנו והשווינו ל־1:1. ואז המשחק השלישי היה משוגע לגמרי, וניצחנו מסל שלי. במשחק הרביעי עדי גורדון קלע סל על הבאזר והשווה ל־2:2, ובמשחק החמישי כמעט היה גם סל ניצחון שלהם, אבל ניצחנו ועלינו לגמר. שיחקתי טוב מאוד והרגשתי שלקחתי את הקבוצה שלי לגמר. תמיד אזכור את הסדרה הזו ואת התחושה בסיום המשחק החמישי".

הבנתי שהיו לך קצת בעיות עם תרבות הניהול של שאול אייזנברג.

"אתה בטח יודע על זה יותר טוב ממני...".

"אמסלם היה מוכן למלחמה"

מרקוביץ' נזכר במשחק שבו קלע 40 נקודות בניצחון של בוסניה בהדר יוסף על נבחרת ישראל במוקדמות אליפות אירופה 1997. בסיום אותו משחק אוהדי הפועל ת"א שמחו איתו, למרות ההפסד של ישראל. "אלו היו זמנים טובים", הוא צוחק, "הרבה חברים אוהדי הפועל אמרו לי לפני המשחק 'אתה לא משחק נגד ישראל אלא נגד מכבי, המאמן שלהם ממכבי (צביקה שרף; י"מ) וגם הרבה מהשחקנים ממכבי'. בשבילנו לנצח את ישראל בחוץ היה ביג דיל, היו הרבה אמוציות".

איך היו היחסים שלך עם צביקה שרף שנחשב למאמן קפדן עם דרישות גבוהות?

"צביקה היה קשוח ודורש. אני חושב שזה בסדר, מאמן חייב להיות כזה כי אם אתה לא כזה אתה לא תצליח להביא תוצאות. אין תוצאות מאנשים שנמצאים באיזור הנוחות, זה מגיע רק אחרי דמעות ומאמץ וצביקה היה כזה שדוחף מעבר ליכולת. אני תמיד הייתי כזה שהולך עד הסוף לניצחון, וגם כיום אני דוחף את השחקנים ליותר ודורש מהם. ביוגוסלביה למדתי להיות כזה ולעבוד בלי לשאול שאלות".

היום אתה כבר טיפוס רגוע יותר?

"אני מנסה להיות יותר רגוע, כי הטמפרמנט החם שלי לא עוזר לשחקנים. אני מנסה לשלוט בזה, אבל זה לא קל להשתנות, בייחוד כשאתה רוצה לנצח ושהקבוצה תשחק טוב ותיתן מאה אחוז. ברור שאני יותר רגוע מכשהייתי שחקן, כי אני מנוסה יותר".

במהלך הראיון אנחנו מדברים על שמעון אמסלם, ששיחק עימו בהפועל ועבר יחד איתו לאילת. השניים שמרו על קשר במהלך השנים, ואף נפגשו כמה פעמים. "תגיד, לוטן לוחם כמו אבא שלו?", הוא שואל. כשאני עונה לו שלא פשוט להיות לוחם כמו שמעון, ומוסיף שאנשים אומרים שלוטן יותר מוכשר, הוא אומר: "כישרון זה חשוב, אבל אופי אפילו יותר. שמעון תמיד היה מוכן למלחמה, וצריך כאלה בקבוצה שלך.אני מניח ששמעון לא מגיע למשחק בחולון", הוא צוחק, "אני מקווה שלמשחק שלנו הוא יגיע".

"חלמתי על זכייה בתואר עם הפועל"

לאחר פרישתו ממשחק פעיל, נכנס מרקוביץ' לחיים הפוליטיים בבוסניה, ואף שימש סגן ראש העיר בסרייבו, אך עד מהרה עזב את הפוליטיקה ופצח בקריירת אימון. בשנים האחרונות הוא אימן בהצלחה בטורקיה את טרבזונספור, קרשיאקה וגזיאנטפ, כשבתווך זכה עם טנריפה בגביע הבין־יבשתי, אך פוטר לאחר שרשרת הפסדים בליגה. בקיץ האחרון מונה למאמן דיז'ון.

קיבלת בעבר הצעה לאמן קבוצה בישראל?

"מעולם לא קיבלתי הצעה ישירה, אלא תמיד היו רק שמועות והבעות עניין. כשזה קרה הייתי תחת חוזה ולא היה משא ומתן. בעבודה שלנו אתה לא יודע לאן היא תיקח אותך. הייתי שמח בטורקיה בקבוצות עם הישגים והגעתי לדברים יפים, ואני שמח תמיד להיות עם קבוצה ועם עבודה, כי לא כל המאמנים עובדים כל הזמן. הליגה הצרפתית מאתגרת וקשה, ויש לי חוויה טובה עד עכשיו".

אמרת פעם שתשמח לאמן בעתיד את הפועל ת"א.

"הכל אפשרי, ואני לא יודע איפה אהיה בעוד שישה חודשים. להפועל ת"א יש מאמן טוב, דני פרנקו, שהוא חבר שלי. הוא אימן את הקבוצה של הילדים כששיחקתי שם. הוא היה אלוף עם הפועל ירושלים ועושה עבודה טובה. אין לדעת מה יקרה בעתיד. בכל מקרה, לא משנה מה, לנצח אשאר אוהד של הפועל ת"א".

כשחקן לא זכית בתארים עם הפועל, אולי כמאמן תסגור מעגל.

הכתבות ועידכוני הספורט החמים אצלך בטלגרם

להצטרפות

"אולי, אבל זה לא עניין של מאמן, אלא הרבה דברים שצריכים להתחבר יחד וצריך שתהיה לך קבוצה טובה שיכולה להילחם נגד מכבי וירושלים. כשחקן היה לי חלום לזכות בתואר עם הפועל ולראות את הטירוף של הקהל. זה רגע שחלמתי עליו הרבה, ולא קרה. אין לדעת מה יהיה בעתיד, העבודה שלנו בלתי צפויה".