1. זה לא היה ניצחון של מה בכך אלא הישג מרשים של נבחרת ישראל. יהיו שיאמרו, נו באמת, אסטוניה היא לא מאריות הכדורסל ביבשת וכניסתה ליורובאסקט הקרוב נבע גם בגלל בועות הקורונה.
אבל אסטוניה ניצחה כבר בטאלין את סרביה ואיטליה והביסה אותנו ב-16 הפרש לפני ארבע שנים ומשחקת בסגנון יוגוסלווי של פעם ובהתחשב בכך שאיבדנו את תומר גינת, העוגן היציב של הנבחרת בפתיחת המחצית השנייה מדובר בנצחון יפה וחשוב שמבטיח כנראה את עלייתנו לשלב הבא.
2. היו לא מעט ביקורות על גיא גודס אחרי הנצחון על פולין. לא הגענו מוכנים מספיק ללחץ הפולני וברבע האחרון הרכב בעייתי גרם לנו להיתקע חמש דקות ללא נקודה. הפעם גודס ניצח על הכנה נכונה למשחק, כאשר ישראל הלכה פנימה והביאה 25 נקודות במחצית הראשונה משחקני הפנים.
אמנם האיזורית שעברנו אליה בפתיחת הרבע השני פתחה לאסטונים את נתיבי הקליעה אבל גודס חזר מהאיזורית בזמן וההימור שלו על נמרוד לוי, שחקן שלא קיבל קרדיט במכבי ת"א ובהפועל ירושלים הוכיח את עצמו משחק שני ברציפות.
לוי יצא נפלא בהגנה לקלעים האסטונים וסיפק משחק נהדר של דאבל דאבל: 10 נק' ו-11 ריבאונדים!. כמו כן ראוי גודס לקרדיט על האמון שנתן בג'ון די בורתולומיאו שסיפק מהלכי קלאץ', למרות פתיחה בעייתית שנראתה המשך ישיר ליכולת החלשה שלו במכבי ת"א.
3. דור הזהב של העתודה מסוף העשור הקודם אמור לקחת את נבחרת ישראל לגבהים בעשור הקרוב. אבל לדור הזה צריך מנהיג מנוסה שיעביר אותם את הכביש בבטחה. גל מקל, במארס הקרוב בן 34, יחד עם גיא פניני נגד פולין, הפכו להיות המבוגרים האחראים. אלה שעם פעולות נכונות ברגעי הלחץ וההכוונה הנכונה ברוב דקות המשחק (עשרה אסיסטים למקל) מאפשרים לנו לחלום על גביע העולם 2023.
