בדיוק כשמכבי חגגה על ברצלונה, הפועל ירושלים ממשיכה להתבוסס בצרות שלה. בזמן ההצגה של הצהובים, הירושלמים מוציאים הודעה על סיום דרכו של אורן עמיאל עוד לפני שחודש אוקטובר הסתיים ואחרי שישה משחקים שניהל. איזו קוטביות בין המועדון מספר 1 בארץ לבין זה שנחשב (והוא כנראה כבר לא) למספר 2 בליגה. זה היה סוף (מוקדם) וידוע מראש.
אורן עמיאל יודע לאמן כדורסל. לפני שתי עונות הוא היה מאמן העונה של גביע האלופות של פיב"א. הוא הוביל את נימבורק, מועדון עם אמצעים כלכליים פחותים מירושלים, לפיינל 8 של המפעל. העניין הוא הבדלי המנטליות הגדולים בין המועדונים וקבלת החלטות.
אצל עמיאל זה היה בבחינת: ״אם אתה לא סובל את החום אל תיכנס למטבח״. במטבח של הפועל ירושלים הטמפרטורות גבוהות. לעומת זאת בנימבורק, מדד הלחץ לא דומה. הפסד הוא לא ועדת חקירה. הוא עבד שם בתנאי מעבדה. במילים אחרות קוראים לזה: נותנים לך לעבוד.
ברור שעמיאל ידע לאן הוא נכנס. העניין שלהבין זה דבר אחד ולהתמודד עם העניין זה משהו אחר. לעמיאל, שההצלחות שלו היו רק בצ׳כיה והיה מאמן ראשי בישראל רק תקופה קצרה, לא היו את הכלים להתמודד עם זה.
אסור, פשוט אסור להפיל הכל על עמיאל. לכל טנגו צריך שניים. אין מילת ביקורת לירושלים על המינוי של המאמן. הרקורד שלו בנימבורק, ויותר חשוב - הרקורד שלו בגביע האלופות שכל כך חשוב לירושלים, הביאו למחשבה שיש כאן התאמה מושלמת. לעומת זאת, יש ביקורת רבה על הניהול של הקבוצה שמפטרת מאמן עונה שניה ברציפות. לא רק עמיאל היה צריך לדעת לאן הוא בא, ירושלים היתה צריכה לדעת מה היא מקבלת ואיך להתנהל איתו.
עמיאל נכשל כי הקבוצה שלו בירושלים היתה הכי רחוקה מהקבוצות שלו ב-4 העונות שהיה מאמן ראשי בנימבורק. בצ׳כיה, שם המשחק היה "קבוצה רעבה, מאוזנת וקבוצתית". בירושלים, כפי שזה נראה, הוא אימן קבוצה שלא האמין בה ושהיא לא על פי דרכו. מכאן, הדרך לכישלון קצרה.
בנימבורק הוא אימן קבוצה שהוא שלט בה. בירושלים הוא אימן קבוצה ששלטה בו. 75 פעמים - מספר בלתי נתפס - זרקה ירושלים לשלוש בשני המשחקים האחרונים במסגרת האירופית. הקשר בין זה למשחק קבוצתי לא קיים. הסיבה פשוטה: הקבוצה שנבנתה (וברור שלא היתה לטעמו של המאמן) לא בנויה למשחק קבוצתי והיא לא מאוזנת. ברור שקבוצה כזו תזרוק ותזרוק אם אין לה שום אופציית משחק פנים.
בסופו של דבר אם הקבוצה לא מתאימה לך יש לך שתי ברירות: או לקום וללכת או לנסות ולהוציא ממנה את הכי טוב. לא זה קרה ולא זה קרה. וכאן אנחנו מגיעים לפאסון מול ההנהלה ולכימיה איתה. זה נראה שהוא לא ידע לעמוד על שלו כדי לקבל את מה שמתאים לו וגם די ברור ששני הצדדים לא ניגנו את אותה מנגינה מההתחלה. לכן אף אחד לא נפל מהכיסא כשזה קרה. ואף אחד לא הופתע שזה קרה כל כך מהר.
