אחרי רצף ניצחונות מרשים והתגבשות שיטה סדורה ורוטציה מדויקת, מכבי מתחילה לחשוב קדימה אל ההצלבה. ומכיוון שהיא יודעת שהיא תהיה חייבת לנצח לפחות משחק חוץ אחד כדי לחזור לאולם בקובנה לפיינל פור, המשחק הזה היה חזרה גנרלית. כל תהליך ההכנה משמעותי: הנסיעה, סדר הזמנים במלון, האימונים, הרצינות, מצב הרוח. מכבי שהיתה האחרונה ביורוליג להשיג ניצחון חוץ, למדה בסיבוב השני איך לעשות את זה נכון. בסיום מכבי מפסידה אבל עולה בוודאות להצלבה – וזהו הישג גדול שמותר לשמוח בו.
ז'לגיריס היא לא קבוצת יורוליג טיפוסית, וגם לא דומה לאף קבוצה שמכבי תתמודד איתה בפלייאוף. קבוצת פועלים ללא כוכב שקשה מאוד לשמור. כולם רצים כולם קולעים כולם חודרים, עם יסודות כדורסל טובים לכולם. השאלה העיקרית היא לגבי הקצב: האם להמשיך לרוץ ולהוביל את הטמפו, או להרגיע את ההתלהבות הביתית ולהשתיק את הקהל. הפעם זה היה משהו באמצע והכי חשוב שמכבי שלטה בקצב. משחק כזה בסיבוב הראשון היה נגמר במינוס 15 במחצית, והפעם מכבי ירדה ביתרון. הרבע השלישי הנוראי היה יכול לפרק אותה, אבל היא לא מתפרקת. וכך היא ממשיכה לגדול.
עודד קטש ממשיך להתפתח בניהול ההרכבים. בשבועות האחרונים התייצבה חמישיה אדירה שעושה מספרים מצוינים, אבל הנה גם הספסל נכנס לעניינים ותורם: מרטין חכם – חייבים שלשות לפתוח וזה בא. סורקין מראה מימד חדש כפוינט סנטר ומנהל את ההתקפה מקו העונשין. ג'ון די ממלא מקום באופן מוגזם עד כדי איבודים טפשיים, אבל חשוב שיש אחד כזה. והיליאירד קריטי לעליית המדרגה הבאה, ועודד מתעקש עליו בצדק. הוא ייתן את המימד החדש. רק שבינתיים הוא מסכן את הניצחון.
גם ההתקפה העומדת מתקדמת ויש כבר משחק מסירות, כולל אפילו הפלקס הבסיסי בתחילת הרבע הרביעי. ואם פעם היה רק בראון מפעיל את הגבוהים, בולדווין הפך להיות מפלצת אסיסטים, מתחיל עם שלושה אסיסטים לניבו. גזרת בולדווין בראון לא הראתה גיבוש, והם עדיין משחקים לבד יחד וממעטים לשתף פעולה. בולדווין מוסר יותר ממחצית האסיסטים ומנהל את המשחק למרות חוסר שביעות הרצון שהוא מפגין והעיסוק העצמי.
בסיום קטש עמד בדילמה מעניינת: הפסד בנקודה מספיק לו לעליה. האם ללכת על ניצחון? רק לשמור על הכדור? הוא עשה נכון, הוציא את הכדור מהחצי האחורי, בזבז את כל השניות והגיע לקליעה סבירה. ביצוע מצוין שישתלם בהמשך. רק להמשיך לגדול.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו