יש מאמנים
זו היתה עונה מוזרה עבור מעמד המאמן בישראל. שתי הקבוצות ה"גדולות" של הכדורסל הישראלי החליפו את המאמן שלהן באיש "נאמן למערכת", שאינו מאמן בהוויתו.
אבי אבן ויותם הלפרין לקחו על עצמם תפקיד שלא בחרו בו, ואין הם מעוניינים להתמיד בו, לפחות על פי הצהרתם הראשונית. אצל שתי הקבוצות זה עבד לא רע בהתחלה, מכבי אפילו הגיעו להצלבה ביורוליג, אבל דווקא הליגה הישראלית סימנה להם ולמקבלי ההחלטות, שעמדת המאמן הוא לא מקום לממלא מקום, ויש ערך גדול לניסיון, הוויה וידע של מאמן.
וכך שתי הקבוצות שסיימו במקום הראשון והשני בליגה, הפסידו בסדרות חצי הגמר שלהן לקבוצות ממקומות 4 ו-3 בהתאמה, למרות שהיה להן את יתרון הביתיות בסדרה, למרות ששיחקו את המשחק המכריע בביתן, ולמרות שתקציבן גדול בהרבה מהיריבה.
ושתי הסדרות הוכרעו בזכות המאמן שעמד מנגד, שהוא מאמן בהוויתו ותכליתו, גם אורן אהרוני, ובוודאי גיא גודס עתיר הניסיון. ואין טוב יותר למעמד המאמן מסדרת גמר שתפגיש את שני המאמנים המצוינים האלה, שגדלו כשחקנים בתוך הכדורסל שלנו, ובחרו בעבודת המאמן כמקצוע לחיים. יש מאמנים בישראל, גם אם לא בירושלים.
השינוי של גודס
האווירה במחנה הסגול היתה שפופה אחרי הפסד הבית. ההרגשה היתה שההזדמנות הייחודית אחרי הניצחון בירושלים הלכה לאיבוד. אבל כאן באה לביטוי השנה המיוחדת שחולון עברה, ובעיקר החיבור הקוסמי שיצקה בה חווית בילבאו.
האוהדים וההנהלה התעשתו, בנו חזרה את הכח והאמונה והעניקו אותו לשחקנים. והשינוי הטקטי שיישם גיא גודס תוך שלושה ימים עוד יילמד באקדמיות לכדורסל. זה התחיל מהגנת המצ'אפ זון 3-2 שגיא ירש ושכלל מימיו כעוזרו של דיוויד בלאט. ההגנה הזו מחקה את יתרון הגבוה והכח של ירושלים, ואיפשרה ניצחון של חולון בריבאונד (35-33).
להגנה הזו יכולים להיות הרבה ניואנסים, וכך הוצמדו לאדאמס שני שומרים כשהכדור אצלו, מה שתסכל אותו והוריד אותו לזרוק רק שלוש שלשות, ולקלוע רק אחת. אובאסוהן ניסה לקחת על עצמו את האחריות, אבל כשריד האחרון להחתמות הגרועות של הקיץ והנדוניה שנשארה מאורן עמיאל, הוא איבד הרבה כדורים, החטיא זריקות קריטיות ובעיקר לא הראה מנהיגות.
לחולון היו הרבה מנהיגים, ובעיקר אחד על הספסל. הלפרין ניסה להגיב, אבל לא הצליח, וגם לא השאיר פסק זמן להתקפה האחרונה. ושוב, אבי אבן ויותם הלפרין הם אנשים מצוינים, מחוברים לשחקנים וגם מביני כדורסל רבי זכויות, אבל בתפקיד המאמן חייב לתפקד מאמן. אלמנטרי ווטסון.
קייזר סוזה
ועדיין זה לא היה מספיק, אילולא התעוררו השחקנים המשניים של חולון ונתנו את האקסטרא. ניב משגב שיחק 22 דקות בביטחון אדיר ושחרר את מגי ורגלנד לנשום בהתקפה. מעטים זוכרים את הנפילה של חולון כשמשגב נפצע בחלק הראשון של העונה. חשיבותו אדירה כי הוא גם איפשר להושיב את סמית' ולבחור זר גבוה נוסף לסדרות.
גיא פניני עם זריקה אחת לסל ב-15 דקות סידר לחולון את ההתקפה. תנועה נכונה, מסירה להעברת העומס, המסירה שלפני האסיסט, הגנה איזורית שמחפה על כל החמישה. IQ עצום של כדורסל. ומייקל קייזר סוזה, שנתן את משחק העונה שלו, את גג השנה, והצליח יחד עם ג'ונסון להשכיח את אוגבונו ושגב מתחת לסל ועל הספסל.
עוד עבודת אימון גדולה של גודס, אם זוכרים את התקרית החמורה בבילבאו, והריב בין המאמן והשחקן, שנראה שיסיים את תפקידו של קייזר במועדון. פתרו, התקדמו, ניצחו.
כמו שהיה במשחק 1. וכמו במשחק 1, רגלנד ומגי ליהטטו, להטו וצלפו. כשהמנועים שלך עובדים על פול טורים, אתה תנצח שוב בירושלים.
עוד מאירופה
ולחולון היה על מה להתבסס. היא כבר היתה במצבים כאלה העונה. גיא גודס הוחתם בקבוצה באמצע סדרה במצב של פיגור 1:0 והפסד הביתיות בצ'מפיונס ליג, והחזיר את חולון לניצחון בסדרה. חולון גם ניצחה בסדרת ההצלבה והגיעה לפיינל פור של המפעל. וכך ההצלחה באירופה בנתה לחולון את ההתקדמות בליגה, שמצידה מחזקת ובונה הלאה את המעמד באירופה.
זהו תהליך נכון ובריא למועדונים שבונים את עצמם בכדורסל המודרני, והנהלת חולון עשתה סדרה של החלטות מצוינות בעונות האחרונות, שהביאו את הקבוצה לפיינל פור אירופי וגמר הפלייאוף בישראל. ראוי שמועדונים אחרים ילמדו ויחקו את הדרך של חולון, וזה ישביח את הכדורסל הישראלי.
בואי הביתה
מסתבר שביתיות היא לא הדבר החשוב ביותר. מתוך ששת משחקי חצי הגמר, בארבעה ניצחו האורחות, כולל בשני משחקי ההכרעה. זה לא רק בגלל המאמנים, זה גם בגלל שהסדרות קצרות מדי. היה ראוי שנקבל לפחות הטוב מחמש בחצי הגמר והגמר, ואולי השנה זו סוף סוף הזדמנות להשתחרר מכל החוקים שנבנו כדי לעזור למכבי או להפריע את מכבי.
מישהו חושב שמכבי היתה מנצחת בסדרה ארוכה יותר? זו פשוט לא השאלה הנכונה. צריך לקבוע סדרות של הטוב מחמש עד הסוף, כי זה נכון ספורטיבית ומקצועית. ועל המצ' אפ מול הרצליה, בשבוע הבא. חג שבועות שמח.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו