"להמשיך לשחק זה להעביר מסר"
נשאר פה מתוך הזדהות ("לא לחצו עלי") • התמודד לבדו עם הקושי ("אשתי ובתי עזבו") ומספר על שכמעט וחזר לארנה כעוזר מאמן השנה • אמיר (מוקי) מוטאפצ'יץ', שלא עזב את הפועל י־ם במלחמת המפרץ, מדבר
נטישת השחקנים הזרים בכדורסל הישראלי מזכירה את מה שאירע פה בינואר 1991, מלחמת המפרץ. אחד האמיצים שנשארו אז בארץ הוא אמיר (מוקי) מוטאפצ'יץ', ששיחק בהפועל ירושלים.
מוטאפצ'יץ', כיום בן 60, לא היה עוד זר ששיחק בירושלים, ולא רק בגלל שלא פחד להישאר כאן. אפשר בקלות להכניס אותו לרשימת הזרים הגדולים והאהודים שהיו בישראל, ובהם בילי תומפסון ונוריס קולמן.
מוטאפצ'יץ' היה הזר היוגוסלבי הראשון ששיחק בארץ, והוביל את ירושלים להצלחות בעזרת אינטליגנציית משחק ברמה גבוהה מאוד. עד אז לא ראינו בכדורסל שלנו רכז בגובה 1.98 מטרים. מאמנו ברוב התקופה היה יורם חרוש. הוא היה שותף לתבוסה שהנחילה ירושלים למכבי ת"א ביד אליהו במשחק שקיבל את הסלוגן: ״ה-23 לא יוצא מהראש״.
מאז שעזב הוא נשאר מחובר לארץ ולירושלים, ויש לו הרבה חברים שעימם הוא שומר על קשר, עד היום. גם כמה מילים בעברית הוא זוכר היטב, ומתמצא בכל מה שקורה כאן. "משפחתי ואני נקשרנו מאוד למדינת ישראל", הוא אומר בראיון ל"ישראל היום", "זה אחד הדברים הטובים שקרו לי בחיים. אני חושב שגם על הפרקט היתה תקופה טובה. העלינו את ירושלים רמה".
לאחר שנתיים בהפועל ירושלים הוא עבר לאלבה ברלין, ומאז מקום מושבו בגרמניה. בסוף שנות ה־90 החל לאמן, בין היתר באלבה, שימש עוזר מאמן בנבחרת גרמניה, מאמן ראשי בנבחרת הגרמנית עד גיל 20, ובשנים האחרונות היה עוזר מאמן בבאיירן מינכן. בנוסף, אימן בשתי קדנציות במולדתו בוסניה.
היה מועמד לחזור לבירה
מאז הקיץ שעבר הוא נמצא בברלין ואינו עובד, אבל מבטיח שבקרוב יחזור לפרקט. הוא מספר שבקיץ היו מגעים על חזרתו לירושלים (כעוזר), אבל הדברים לא יצאו אל הפועל.
"לא לחצו עלי להישאר, וזה לא היה בגלל הכסף", הוא נזכר ב־1991, "ההחלטה להישאר היתה שלי. הזדהיתי עם האנשים הנהדרים בירושלים ובקבוצה, ובכלל, עם החברה הישראלית. זה לא היה קל, כי נשארתי לבד, אשתי ובתי הקטנה נסעו אז לבלגרד. הצלחתי לעבור את התקופה הזאת בזכות התמיכה שקיבלתי מכולם".
"זו החלטה אישית של כל שחקן ושחקן", הוא אומר על גל הנטישות הנוכחי של השחקנים הזרים, "אי אפשר להחליט בשביל מישהו שהמצב מפחיד או מלחיץ אותו או את משפחתו".
עוד אחד שנשאר בישראל במלחמת המפרץ היה חברו זופר אבדיה, אביו של דני, ששיחק איתו בנבחרת יוגוסלביה.
למוטאפצ'יץ' אף היה חלק בהגעתו לארץ. הוא מספר שמכיוון שירושלים נחשבה אז יותר בטוחה, זופר התארח בביתו למשך כמה שבועות. "זופר הוא אישיות גדולה וחלק חשוב מההצלחה של דני (כיום בוושינגטון וויזארדס מהאן.בי.אי; א"ס). זה מה שהוא קיבל בבית מזופר ומאמא שלו, שרון".
"אחרי שבועיים של הפסקה התחדשה הליגה, ואני חושב שזה היה מסר חשוב", נזכר מוטאפצ'יץ', "גם על מה שקורה היום אני אומר שהכי חשוב הוא להמשיך לשחק. החיים צריכים להימשך. לפני הכל אני מייחל שהכל יסתיים במהירות ושיהיה שלום".
אני מתאר לעצמי שבתקשורת הבינלאומית ישראל מוצגת אחרת ממה שאתה מכיר.״זה ברור, אבל אני לא חושב על זה בכלל. לי יש את הדעה שלי שמבוססת על מה שאני יודע ועל הקשר עם האנשים בארץ״.
ומילה אחרונה על כדורסל. דעתך על הפועל ירושלים.
״בשנים האחרונות מאז שהם עברו לארנה זו תקופה חדשה למועדון שעשה צעד גדול קדימה ומשיג הישגים. אחרי מכבי ת״א זה המועדון הטוב והחזק ביותר. העונה הם נפגעו מאוד מעזיבת עודד קטש. קורה שלקבוצה יש עונה פחות טובה. גם ריאל מדריד לא יכולה להצליח כל עונה״.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו