זה היה ערב מעודד לכדורסל הישראלי. שתי הקבוצות המובילות שלו השאירו הכל על הפרקט, בלי לשמור שום רזרבה. למרות ששתיהן אחרי ובזמן מכת קורונה שהשאירה בהן סימנים, למרות ששתיהן יוצאות לשבוע קשה של שני משחקי חוץ באירופה, למרות שלתוצאה עצמה אין השפעה קריטית על המשך העונה, קיבלנו משחק חזק ברמת פלייאוף, ואולי גם מקדם לסדרת הגמר של העונה.
באופן טבעי שחקנים מעלים רמה בנוכחותו של יריב איכותי, ושתי הקבוצות משכו אחת את השניה לדו קרב שהוכרע רק בזריקה האחרונה של גיא פניני, שכבר הפך לסמל בשתי הקבוצות. שתיהן נותרו בסיום תשושות אך גאות, וכך גם האוהדים שלהן. תעודת כבוד.
הזריקה האחרונה של גיא פניני הזכירה לאבי אבן את סל הניצחון של מאליק דיקסון במשחק האליפות של חולוניה ב-2008. וגם בעונה ההיא מכבי ניצחה בנקודה בסיבוב השני בהיכלה, אחרי החטאה של טרה סימונס. אז גיא פניני בכלל עוד היה בהפועל ירושלים. אבל יש עוד דברים מעודדים שהפועל חולון יכולה לקחת מהמשחק לקראת המשך העונה בליגה.
גיא גודס הופך אותה מקבוצת ההתקפה האיטית, התקועה והשבלונית של בוסקאליה, למכונת התקפה מגוונת שמחפשת לרוץ ובעיקר לשלוט בקצב המשחק. זה התפרק ברבע הרביעי מחוסר חמצן, אבל התוספת של החתמות השבוע של שני שחקני חמישיה (מגי ודלטון) יוסיפו את הדלק שדרוש לשלבים המכריעים של העונה. ובכלל, העבודה המצוינת של ההנהלה וההשקעה בסגל המשודרג, מייצרים מחויבות עצומה אצל השחקנים והתלהבות אדירה אצל האוהדים, כי כולם מרגישים שחולון יכולה ללכת עד הסוף העונה.
גם מכבי תל אביב יכולה להרגיש טוב אחרי המשחק הזה. הרבה פעמים אני מבקר את הסגל הארוך מדי שלה, אבל משחקים כאלה ושבועות כאלה מזכירים למה קבוצה שמשחקת בשלוש מסגרות לא יכולה לקחת סיכונים. והנה החשש למחלה של ז'יז'יץ' אפילו שעדיין לא אומת רשמית, מייצר חילוף עם וויליאמס, שגם אם הוא לא חוקי לפי הספר, הוא בהחלט מוסרי ואחראי, ודואג לשלומם של ז'יז'יץ' עצמו ושל שאר השחקנים.
אבי אבן לקח את השרביט באופן זמני וממשיך את הגישה החדשה של ספרופולוס, ללחוץ ולרוץ יותר, מה שמבליט את הגארדים הישראלים (זיו וג'ון די) ובעיקר מאפשר לקינן אוואנס לקחת את המושכות ולהוביל, כשסקוטי ווילבקין משמש רק כקלעי וכמעט לא מכדרר. ועדיין, מדד הפלוס מינוס של ווילבקין היה מינוס 15, הכי גרוע על המגרש. מכבי חייבת להוריד עוד את הדקות שלו, להשתמש בו בהבזקים קצרים יותר, זה יהיה הפורמט המנצח שמכבי חייבת להמשיך ולפתח.
הטקטיקות של המאמנים במשחק השתנו והתהפכו, כיאה לשני בוגרי האקדמיה של דיוויד בלאט. גודס פתח עם שני הגבוהים שלו יחד, אבי אבן העלה הרכב נמוך עם שלוש הגארדים, וחולון מיד הלכה למיס מצ' האולטיבמטיבי שלה, כריס ג'ונסון. קייזר הצליח לנצח את ג'יילן ריינולדס מתחת לסלים, חסרונו של ז'יז'יץ' שהוא כח עליון בליגה היה ניכר, וחולון לקחת 16 ריבאונד התקפה שהשאירו אותה בחיים.
אבל את המשחק בסוף מנצחים הגארדים, והחולשה של רגלנד ומשגב משוועת להצלה שתגיע מצידו של טיירוס מגי. מכבי איבדה כדורים למכביר כהרגלה בליגה, אבל כשזה מתוך משחק ריצה זה מובן יותר, והשתפר פלאים במחצית השניה (מ-11 במחצית נוספו רק עוד 2). גודס המשיך להנמיך ועלה עם ארבעה גארדים לרבע האחרון, אבל היה חסר פורוורד שיקלע מרחוק, מה שדלטון אמור להוסיף. וכשהגענו לתוצאה המיתולוגית 78:77 למכבי, וג'ונסון הנפלא כבר בחוץ, זה היה די ברור מי תנצח. ובסוף קליעת הרחף של פניני שיחקה עם הטבעת והחליטה לצאת הפעם, כאומרת לחולון, לכו תתמקצעו ותשתפרו ואז תחזרו לפה בפלייאוף.
ולרגע עצרתי לחשוב שוב על הפועל ירושלים, ושכריס ג'ונסון צעיר ובריא יותר כבר היה בידייים שלה, וזכה איתה בגביע המדינה. זה שחקן שמשנה זהות של מועדון. ואין כמו ההחתמה שלו לעוד שנתיים כדי לבטא את התבונה של הנהלת חולון והראיה לטווח ארוך, גם בלי להשוות להחלטות הלא טובות בירושלים. וזה נכון גם כשהוא לא יודע לשמור על עצמו במגרש לדקות ההכרעה. הוא עושה חמישית קריטית ומטופשת, ורץ לספסל לשים מגבת על הראש. הוא יודע שזו טעות, אבל זה בטבע שלו, לשחק ב 100% כל הזמן. טבעי כמו לעקרב שעקץ את הצפרדע שהעבירה אותו את הנהר. כמו שברור שגלן רייס ג'וניור ישלח אגרוף ויישלח הביתה. ואם גיא גודס יוכל ללמד את ג'ונסון לכבוש את יצרו, זה יהיה עוד בוסטר להמשך עונה מיוחדת שמבטיחות לנו שתי הקבוצות. יש למה לצפות.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו