החותרת מורן סמואל. קונצנזוס ישראלי | צילום: גטי אימג'ס

המשחקים הפראלימפיים כמקפצה לעולם הוגן

לבעלי המוגבלויות חיים לא פשוטים, מדעות קדומות ועד הדרה • לכן הספורט הפראלימפי הוא סביבה מצוינת עבורם • החשיפה בטוקיו היא הזדמנות יוצאת דופן ל"נירמול" • דעה

החותרת מורן סמואל. קונצנזוס ישראלי, צילום: גטי אימג'ס

חייהם של אנשים עם מוגבלויות אינם הוגנים. בכל שדה שהוא - בתעסוקה, בהשכלה, בזוגיות ובפרנסה, התחרות אינה הוגנת. דעות קדומות, הדרה ופערי תפיסות הם עדיין השחקנים המרכזיים במגרש החיים של אנשים עם מוגבלויות.

במובן זה, הספורט הפראלימפי הוא סביבה הישגית מיוחדת במינה - למרות שהיא סביבה סופר־תחרותית, היא גם הוגנת. גברים ונשים עם מוגבלויות, שמתמודדים עם גברים ונשים עם מוגבלויות דומות, עם מערכת מאוד מאורגנת של קלאסיפיקציה, שתפקידה לוודא שהתחרות, ככל שתהיה עזה, תהיה הוגנת. אנחנו רואים את זה היטב כמעט כל יום כאן במועדון הספורט איל"ן ספיבק, ורואים את זה מייד באור שבעיניו של ילד עם מוגבלות שיושב לראשונה בכיסא גלגלים, ומצטרף לאימון כדורסל עם ילדים אחרים בכיסאות גלגלים.

שנים של מבוכה, של תחושת אי־מסוגלות מול חבריו, של תחושת ערך משובשת - מתפוגגות בבת אחת על המגרש. בפעם הראשונה בחייו, התחרות הוגנת. אם מסתכלים היטב, אפשר לראות את הילד, במקום ממש - גדל. פיזית. החזה מזדקף, הכתפיים השמוטות מתיישרות, הראש מתרומם.

מארק מליאר,

קשה להפריז בערך ההישגים של המשלחת הפראלימפית הישראלית למשחקים בטוקיו, ובראשם אלה יוצאי הדופן של השחיינים מחממת המצוינות של יעקב בנינסון במועדון הספורט של איל"ן חיפה. קשה גם להפריד את הישגי הספורטאים והספורטאיות מההקשר של סיפורי חייהם, נערים ונערות עם מוגבלויות שניפצו לרסיסים תקרות זכוכית ספורטיביות ואישיות, בדרך ללב־ליבו של הקונצנזוס הציבורי הישראלי.

המשחקים בטוקיו מסמנים חילופי דורות בספורט הפראלימפי, לאחר שנים של בצורת יחסית: הישגי השחיינים הצעירים מחיפה מצטרפים לנבחרת העתודה בכדורסל בכיסאות גלגלים, שזכתה השנה לראשונה במדליה היסטורית באליפות אירופה; לשחקני הטניס בכיסאות גלגלים ממועדון איל"ן "ספיבק" ר"ג, שממשיכים לטפס בדירוג העולמי וכבר נושקים לעשרים הראשונים בעולם; ולנבחרות כדור השער המשותפות של נכי צה"ל ובית חינוך עיוורים.

החשיפה הנוכחית וההצלחות של הספורטאים הפראלימפיים הן הזדמנות יוצאת דופן לדבר גם על ספורט כמנוע עוצמתי ל"נירמול" מוגבלויות, וגם על הספורט הפראלימפי - שמציע לאנשים עם מוגבלויות הזדמנות לתחרות הוגנת בעולם לא הוגן. אולי זו ההזדמנות שלנו להפוך את העולם לקצת יותר הוגן, גם מחוץ למגרש הספורט.

הכותב הוא מנהל מרכז הספורט ספיבק לנכים של עמותת איל"ן, מדליסט כסף במשחקים הפראלימפיים בטניס בכיסאות גלגלים.

עמי דדאון,

כדאי להכירi