כדורגל הוא הספורט הכי טוב - וגם הכי פופולרי שקיים בעולם. ואין ספק שזה אומר הרבה על העולם.
כי זה שהוא אהוב כל כך זה ברור, זה משחק קסום ומשוגע ומגעיל ומושלם. אבל זה גם לא מפתיע. אותו עולם, שאמור עכשיו להתרכז במאמצים גלובליים מסונכרנים כדי להציל את עצמו גם ממגיפה וגם משעיטה אל עבר נקודת אל חזור במאבק בהתחממות הגלובלית ובפגיעה באקלים - הוא גם העולם בו המשחק הכי פופולרי הוא במקרה גם המשחק הכי שכונה. במקום זה, הוא מעדיף להתכחש למדע ולאבד את דעתו בתיאוריות קונספירציה.
כדורגל הוא המשחק שהכי נגוע בשחיתות פושעת, ניהול גרוע, תאבת בצע, שמרנות ממארת. חממה להלבנת כספים ול"ספורטוואשין" (כשמדינות משתמשות בספורט כדי לקשור את שמן בהקשרים חיוביים ולהסיט את תשומת הלב מדברים כמו, למשל, פגיעה בזכויות אדם).
באמת, אנחנו לא ראויים למשחק הכדורגל. זה ספורט כל כך מושלם, ואנחנו יצורים כל כך פגומים. כל מה שיפה בכדורגל, נוצר ממנו באופן טבעי. כל מה שמכוער וגרוע בכדורגל - אנחנו עשינו לו.
התפוצץ בפרצוף
סיפורו של לאו מסי ממחיש בדיוק את זה. את הדברים הכי טהורים ומרוממים שיש במסי, ראינו כבר מהשנייה הראשונה שלו על הדשא. אי אפשר היה לפספס את זה. זו התערבות אלוהית, זה ברור. כוחות טבעיים ונעלים חברו יחד כדי ליצור את הקסם הזה.
אלא שעם הזמן, בני אדם - משפחתו, מנהלי ברצלונה, וגם הוא עצמו - פגמו בו עוד קצת ועוד קצת. עוד ניצול. עוד חמדנות. עוד דו פרצופיות. עוד דיווחים סותרים. עוד ערבובים מאחורי הקלעים. עד שהתפוצץ להם בפרצוף.
וגם התוצאה היא מיקס של ציניות ורגשות שכל כך הולמים את הכדורגל. מצד אחד, דמעות ואינספור קינוחי אף במסיבת העיתונאים.
מצד שני, דיווחים על חודש של תכנונים משותפים לקראת הפרידה ה-כאילו מפתיעה. מצד שלישי, זה באמת המקום היחיד שהוא מרגיש בו בבית. מצד רביעי, המציאות דחקה בו לעשות צעד שהוא כבר היה צריך לעשות מזמן. ואולי זה הדבר שאוהדי כדורגל ניטראליים צריכים באמת לקחת מכל הסיפור הזה. בסופו של דבר, מסי בקבוצה אחרת זו מתנה לכל אוהדי הכדורגל בעולם (להוציא את אוהדי ברסה).
לראות את השחקן המופלא הזה מסתגל ומתאמץ מחדש, מתרגל ומצטיין בסיטואציה חדשה לו, נדרש לעשות דברים מעט אחרת, אולי אפילו טיפה להמציא את עצמו שוב - זו פריבלגיה שספק אם אנחנו ראויים לה.
עדיף לו, או שלא?
הסיטואציה הזו עדיפה למסי על פני מה שהיה לו בברצלונה כבר תקופה ארוכה. זה אפילו היה חשוב למורשת שלו. אולי עכשיו, יפסיק לשמוע על איך אחרים ידעו להצליח בעוד כל מני מקומות ולא רק בחממה האחת שלהם.
אבל זה לא נכון. כלומר, זה לא הדבר שאוהדי הכדורגל הניטראליים צריכים לקחת מכל הסיפור הזה. זה יהיה רק הכיסוי היפה שמתחתיו האמת הפחות יפה.
כי בסופו האמיתי של הדבר, היהלום הכי טהור שיש למשחק הזה להציע, עובר לקבוצה שהיא אחד הסמלים הבולטים ביותר של הרבה מהדברים שרעים בכדורגל. שהורסים את הכדורגל.
הקבוצה של המדינה האמירתית שבעוד שנה וחצי תארח, באמצע המדבר, באמצע העונה, את המונדיאל המושחת ביותר, שנולד בחטא הגדול ביותר, אולי אי פעם. תנסו לחשוב על זה בכל פעם שמסי, ניימאר ואמבפה יעשו משולשים ברחבה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו