זו הפעם החמישית ברציפות שארה"ב מסיימת את דרכה של ספרד בטורניר הכדורסל של המשחקים האולימפיים, ובניגוד למקרים שבהם זה קרה בשלבים מאוחרים יותר מאשר רבע הגמר - הפעם היא גם מנעה ממנה מדליה כלשהי בכלל.
מהזווית הספרדית, המשחק הזה חייב להיות סופו הסופי, האמיתי והמוחלט של דור הזהב המופלא, שקצר כמות עצומה של הצלחות בינלאומיות בעשור וחצי האחרונים. גם אם אולי נראה את סרחיו רודריגס (בן 35), רודי פרננדס ומארק גאסול (36 כ"א) בטורניר נוסף, הרי עבור פאו (41) זה הסוף.
ובלעדיו, גם יתר השרידים לדור שהביא אליפות עולם ב־2006 לא מספיקים כדי שזה ייראה כמו ספרד שזכינו להכיר מאז תחילת המילניום.
לעומתם, כוחו של הנציג האחרון בסגל הזה, מהחבורה שמתחה את ארה"ב בגמר האולימפי ב־2008 - ריקי רוביו בן ה־30 (כן, היה בן 17 אז) - לגמרי עוד במותניו. ואם יש דבר חשוב באמת בתצוגת 38 הנקודות שלו מול הנבחרת של גרג פופוביץ' - שיא נקודות לשחקן מול נבחרת שחקני אן.בי.אי - זה מה שהיא יכולה ללמד על מה שעתיד לבוא בהמשך הטורניר הזה.
בקצרה: צרות לאמריקנים. פחות בקצרה: מה שהמאמן האיטלקי סרג'יו סקאריולו עשה, בין היתר, היה לתת את הכדור לרכז שלו, ולמרות שזה לא ידוע ביכולותיו ההתקפיות האישיות, הוא פשוט נתן לו אור ירוק לראות רק את הסל. עם התקפה מספיק מתואמת, חסימות טובות, קלעים מסוכנים, ומול מחסור בשומרי פנים אימתניים אצל ארה"ב - זה נגמר בתצוגה היסטורית.
זה אמנם לא הספיק לניצחון ספרדי, אבל בחצי הגמר מחכה לאמריקנים אוסטרליה - נבחרת שניצחה אותה במשחקי ההכנה והביסה ברבע הגמר ללא תחרות את ארגנטינה, שמובלת על ידי פטי מילס - בחור שבדומה לרוביו הוא בסך הכל רכז אן.בי.אי ממוצע, אבל כשהוא מגיע לנבחרת דברים נראים אצלו אחרת.
ואם (אם!) יעברו אותו? בגמר כבר סביר להניח שיחכה להם אתם־יודעים־מי. אתם גם יודעים באיזו עמדה הוא משחק.
