הנער הצנום מרוסריו שזכה במונדיאל - מסי, ההוכחה לכך שאין עוד מלבדו

הלב עדיין דופק בעוצמתיות והמחשבות עדיין רצות, זאת לאחרשמסי, האיש הכמעט בלעדי (שבת הזוג לא תהרוג אותי, אה?) שאחראי לכל רגעי האושר בחיי -מניף את גביע העולם.

ב-2005 נחשפתי לתופעה. כמה ימים לפני פתיחת העונה בספרד, קיימה ברצלונה את המשחק המסורתי על שמו של מייסד המועדון, חואן גאמפר. היריבה הייתה יובנטוס, אלופת איטליה. בהרכב של בארסה שיחק בחור צעיר עם המספר 30 על הגב.

פאביו קאפלו, מאמן יובה, שכבר ראה כמעט הכל בקריירה הארוכה שלו, לא ממש הכיר את הילד. אבל במהלך 90 הדקות המאמן האיטלקי הדגול נתפס מספר פעמים עם לסת שמוטה ועם מבט של תדהמה בעיניים.

"מעולם לא ראיתי דבר כזה" אמר קאפלו אחרי המשחק. "מעולם לא ראיתי שחקן כל כך צעיר מפגין יכולת שכזו, ועוד באיצטדיון ענק מלא ב-90 אלף צופים".

לא רק קאפלו התמוגג באותו הרגע. כאוהד ברצלונה מושבע, היה לי ברור שאני חוזה בדבר ייחודי, עוצמתי. דווקא כאחד שראה את ריבאלדו, רונאלדיניו ואחרים מלהטטים במגרש - הכל היה נראה פתאום שונה, טוב מדי.

החלום שהפך למציאות

השנים עברו והחיזיון שלי הפך למציאות. מסי הפך למפלצת, חייזר, גאון - כל סופרלטיב אחר שהודבק לו (בצדק) במהלך הקריירה שלו. אך תמיד הייתה כוכבית, קוף על הגב שסירב לרדת ממנו, וזה כמובן זכייה בתואר עם הנבחרת. מיליוני ארגנטינאים ואוהדי מסי ציפו וקיוו בכיליון עיניים שהוא יניף את הגביע העולמי, שהם יוכלו להחשיב אותו כאל יחד עם מראדונה - אך התקוות ירדו לטמיון פעם אחר פעם.

ב-2014 זה כמעט קרה. ארגנטינה הגיעה לגמר במרקנה בהדרכת אלחנדרו חאבייר סאבלה המנוח. מסי חגג 27 שלושה ימים אחרי שהכניע את איראן בזמן פציעות ולפני שכבש צמד לרשת ניגריה כדי לדאוג שהאלביסלסטה יסיימו שוב את שלב הבתים עם ניצחונות בלבד.

הפרעוש היה בשיא כושרו, אחרי עונות היסטוריות ומופלאות בקאמפ נואו, ולפי כל ההערכות זה היה אמור להיות הטורניר שלו. אבל גרמניה - שוב היא! - הרסה את החלום. גונסאלו היגוואין החמיץ יותר מדי, אבל השורה התחתונה ברורה. מסי, שבלט כמעט בכל פרמטר והוכתר לשחקן המצטיין בטורניר, קיבל את הפרס בפנים עגומות אחרי השער של מריו גצה בהארכה.

ב-2018, הפנומן כבר ציין יום הולדת 31 שלושה ימים אחרי התבוסה 3:0 לקרואטיה, ושבוע אחרי שהחמיץ פנדל בתיקו 1:1 מול איסלנד במוסקבה. מסי אמנם הבקיע שוב נגד ניגריה, והניצחון הדרמטי העלה את ארגנטינה לשמינית הגמר, אבל זה היה טורניר חלש עבורו מבחינה אישית, והיו שדאגו להספיד אותו בזירה הבינלאומית.

התמונה התהפכה

והנה לכם, אנחנו ב-2022, והתמונה התהפכה ב-180 מעלות. לשם ההתחלה, הוא זכה לפני שנה בקופה אמריקה. את יום הולדתו ה-34 חגג הפרעוש בברזיל, בטורניר מוזר שנערך באצטדיונים ריקים - אבל אולי זה דווקא סייע לארגנטינה לשבור את הבצורת הארוכה שנמשכה מאז 1993. השחקנים, ששיחקו לצד מסי, לא התביישו לומר שהזכייה הזו היא בשבילו. דבר שלא מובן מאליו לומר כשאתה משחק בנבחרת הלאומית. זה היה כמובן הרגע בו האמונה שניתן לזכות גם בגביע העולם התעצמה מאוד.

מאז מסי הספיק לעבור טלטלה בקריירה המפוארת שלו, לאחר שעזב את מועדון נעוריו ברצלונה, בעקבות מהלכים פיננסיים נרחבים שביצעו הקטלאנים. לטענתם, הם לא יכלו להרשות לעצמם להאריך את חוזהו של הארגנטינאי במסגרת התנאים שהציבה הליגה הספרדית.

הגיע בזמן

מסי חישב מסלול מחדש בלית ברירה,ובחר בקבוצה שהכי קרובה להגשים את המטרות שלו - פריז סן ז'רמן.מסי לא היה צריך להתאמץ כדי לזכות באליפות צרפת, והיה קשה לראות ניצוצות בעיניו גם בליגת האלופות, במיוחד כאשר הקבוצה נכנעה בתסריט סנסציוני לריאל מדריד בשמינית הגמר.

מהצד, היה קשה לראות את הגאון שסחף את הכדורגל - נאלץ להיות כינור שני לאמבפה. העונה החולפת הסתיימה עם מאזן עגום מבחינת מסי במדי פ.ס.ז' - 6 שערי ליגה בלבד ו-11 כיבושים בכל המסגרות, אבל זה לא ממש משנה, כי בנבחרת הוא נתן את המקסימום. באותו זמן הוא סיפק הצגה עילאית ב-0:3 על איטליה בוומבלי, בקרב בין אלופות דרום אמריקה ואירופה. הפרעוש רקד על המגרש, בישל פעמיים והיה ראוי גם לשער משלו.

הציפיות עלו שלב. תחילת חודש נובמבר, רגע לפני המשחק הראשון של מסי במונדיאל החמישי שלו, והראש חושב רק על דבר אחד - הפרעוש חייב להביא את גביע העולם הביתה.

לפני שהתחיל הטורניר, מסי אפילו אמר שחשוב לנצח את המשחק הראשון כדי למנוע לחץ. אז אמר. ארגנטינה הפסידה את המשחק הראשון לערב הסעודית באחת מההפתעות הגדולות בתולדות התחרות. הר הציפיות הפך למפלצת לחץ. משם והלאה חייבים לנצח כל משחק. חייבים.

אם נאמר את האמת. זה היה חודש לא קל. בגלל העונג שהסב לי במרבית חיי הבוגרים, אהבתי הרבה למסי מביאה איתה השקעה רגשית גדולה. הר הלחץ הזה שיבש אותי לחלוטין.

מסי הופיע פעם אחר פעם, כבש, בישל וסחב את ארגנטינה עדלרבע הגמר מול הולנד. באופן די סימבולי, את הניצחון הדרמטי זכיתי לראות דווקא על אדמת הולנד בטיול יחד עם בת הזוג.

היא חלקה איתי בעל כורחה (מצטער אהובתי) את רגעי האושר הגדול, שארגנטינה מובילה 2-0, וגם את תהומות האכזבה אחרי שהכתומים השוו בדקה ה-101, כדי לקחת את המשחק להארכה. ואז מתח מטורף בפנדלים שבסופם יצאנו מאושרים. הניצחון האמוציונלי גרם לה להבין עד כמה אני משוגע כשמדובר בפרעוש מרוסריו.

משם לחצי הגמר נגד קרואטיה. משחק חד צדדי לחלוטין, כשהשער השלישי הגיע לאחר ביצוע מלוטש של הפרעוש, שהיתל בגברדיול וסידר לאלברס שער שני באותו משחק. קסם.

כל הבילד אפ שנכתב פה הוביל למשחק גמר אייקוני. ארגנטינה מול צרפת, שתי הנבחרות הטובות בטורניר. כמעט 80 דקות הובלה מרשימה לזכייה הירואית. אך "מופה", כבר אמרנו? התרסקות שכמעט הובילה לזכייה שנייה של אמבפה עם 2:2 מדהים. חזרה לחיים, מסי הוכיח שהצדק חייב לקרות, ומבקיע את ה-3:2 בהארכה. מעבר לצד השני, צרפת שוב לא מרימה ידיים ומשווה ל-3:3 עם טעות לא אופיינית של אוטמנדי הוותיק. לא נתפס!

עוברים לפנדלים. נהרות של מילים נשפכו בעיקר על לאו מסי לאחר הזכייה של ארגנטינה, ובצדק. אבל בדו קרב הפנדלים בלט - שוב - אמיליאנו מרטינס. שוער אסטון וילה התעלה פעם נוספת, והיה אחראי לאחת מתוך שתי ההחמצות של צרפת (הדף את הפנדל של קינגסלי קומאן) - בדרך להנפה של מסי.

אם נאמת את האמת? זה הסיפור הכי יפה שנכתב. תודה לה' על הרגע הזה, על למעלה מ-10 שנה של עונג רצוף. סיפור כזה רק למעלה יכולים לכתוב, גם האתאיסט הכי גדול יגיד. זה הזמן שלי להישען אחורה וליהנות מכדורגל בלי אף דאגות, כשאני יודע מה הסוף.

ותזכרו את הדבר הכי חשוב! יום אחד, עוד לא הרבה זמן, הנכדים שלכם לא יאמינו לכם שראיתם את מסי. הוא היה הכי טוב אי פעם ובמרחק, הם יגידו לכם. והאוזן שלכם, שהייתה רגילה כל כך הרבה שנים לשמוע, "אבל המונדיאל", ״אבל הנוקאאוט״, "אבל מראדונה", תחכה ותחכה, וה"אבל" לא יגיע.

הכתבות ועידכוני הספורט החמים אצלך בטלגרם

להצטרפות

ואז תזכרו שה"אבל" היה ואיננו עוד. הוא מת ונקבר קבורת הדיוס במונדיאל 2022.