הפועל ב"ש עשתה היכרות עם שלב הבתים של הקונפרנס ליג וממבט ראשון, המפעל הזה נראה לה טוב. אוסטריה וינה בתור התחלה, יריבה אוסטרית חביבה, בינונית למדי ובמתקן סטייל טוטו טרנר, רק לא מלא ופחות ביתי.
זה מפעל שכמעט לכל קבוצה ישראלית יש מה למכור בו, גם לב"ש הנוכחית, שבה המאמן אליניב ברדה עלה לשחק עם שני זרים בלבד, אם לא לוקחים בחשבון את מיגל ויטור שהתאזרח. קבוצה ישראלית לא יכולה להרשות לעצמה רק שלושה זרים בשלב בתים אירופי. זה לא שהישראלים של ב"ש רעים, הם אפילו טובים, אבל קשה למצוא אחת מצוין, שובר שוויון, כזה ששווה לה גול או בישול כמעט בכל משחק.
רמזי ספורי קרוב לזה, אולי רותם חטואל ואם עדן שמיר ייכנס לכושר מלא הוא יהיה חיזוק נהדר. אלא שמשהו בב"ש הנוכחית, היה שווה רק 0:0 במשחק הראשון בוינה. לא תוצאה רעה, אבל גם לא מרשימה. מערך של שלושה בלמים שעמו עלה ברדה, בנייה על התקפות מעבר והרבה אגרסיביות.
זה אותו מוצר מליגת העל רק בשלב בתים אירופי. בשום שלב ברדה לא חשב להוריד בלם אחד ולנסות להכריע את המשחק בדרך דומיננטית יותר. יכול להיות שהתיקו בווינה התאים גם לו, וזה בסדר, אבל אם מחזיקת הגביע רוצה לסיים עם נקודות שיעלו אותה מהבית הזה (ויאריאל ניצחה את לך פוזנאן), היא חייבת תעוזה, משהו שכרגע חסר לה.
לב"ש ייקח אולי עוד משחק או שנתיים להתרגל לקונפרנס ליג, אבל האוהדים שלה לגמרי שם. כמות יפה עשתה את הדרך לוינה וחזרה עם נקודה. בשבוע הבא ויאריאל תגיע לטוטו טרנר. לספרדים יש הרבה יותר איכות, אבל אולי דווקא מולם, הסגנון, האגרסיביות והתקפות המעבר יביאו גם ניצחון ראשון בשלב הבתים.
