לוויה, שווארמה ומכבי חיפה: לא זאת לא התחלה של בדיחה - למה מי מת עם הסיפור המרגש

השבוע בפרק של "למה מי מת" גל ציינכר אדה שאיבדה את בנה לפני כ-5 שנים מארחת את יאיר טהורי שאיבד את אביו לפני כשנתיים וחצי ועדיין שומר על הצחוק והאופטימיות. 

קונספט טוב ללוויה

גילוי נאות, צייכנר וטהורי נמצאים באותה סירה, והפעם, לא רק בגלל תחושת האובדן המשותפת אלא קשר הדם הקושר אותם. אם כי, הדבר לא מאוד משנה כשמדברים על מוות, אבל כאשר מדברים על צחוק, אופטימיות ושמחת חיים ניתן לומר "התפוח לא נפל רחוק מן העץ".

כבר בתחילת הפרק צייכנר מצהירה עם חיוך "איזה כיף שאתה פה, בטוח יהיה צחוקים" ובתגובה עונה לה טהורי "ברור, אפילו באתי עם החולצה המתאימה, אבל - סמיילי". השניים צוחקים ללא הכר ומסכימים "קונספט טוב ללוויה לבוא עם חולצת סמיילי" טהורי משלים בציניות שנונה "במיוחד אם אתה האבל והם לא יודעים איך לגשת אליך, הוא בטח בטוב הם חושבים" 

שיחת סיכום ושש השנים אחריה 

לא עוברות שלוש דקות והשניים צוללים עמוק אל הבדיחות השחורות ומבלי לשים לב, העומק כבר מגיע. מיד אני מבינה, אני יודעת איך הפודקאסט מתחיל אבל לא ברור לי איך הוא עומד להסתיים, מה שמסקרן אותי עוד יותר. צייכנר בניסיון לקדם את השיח שואלת "אז איך ניגשים אליך?" וטהורי שהגיע מוכן, לא מתחבט יותר מידי ומספר על האובדן שמגיע בעקבות גילוי ממאיר שהכין את המשפחה לסוף המר. "כולם ידעו שזה עומד לקרות, הוא בעצמו ידע ואפילו הכין אותנו. היה איזה ארוחת שישי כזאת, די בהתחלה, שבה הייתה שיחת סיכום למרות שאחר כך הוא חי שש שנים."

האצל, מעצרים ותהילת המנוחים

"אבא השביע אותנו לא לרדת מהארץ" מספר טהורי. ההורים של אביו היו רוויזיוניסטים שנלחמו "על כל פיסה ועל כל שאל" כלשונו, עד כדי כך שהציונות עבר עוברת בעורקים. "זה עבר אליו וזה עובד אלינו בצוואה ואנחנו נשארים פה לא משנה מהפכה משפטית, הכסף שלי נשאר פה - המינוס שלי אצלכם." מספר טהורי בציניות מהולה באמת. טהורי המשיך וסיפר על האסטרטגיה המשפחתית שלפיה ההורים שלחמו באצל וישבו במעצרים אצל הבריטים מחזיקים בהילה סביב כל אותם הסיפורים. "איזה פרצוף יש לנו עכשיו לרדת מהארץ. לאן נלך? לגרמניה?" מוסיף טהורי בצחוק ובהשלמה. 

איש עם עקרונות

הוא פעם סיפור שהוא נסע לגרמניה מטעם העבודה כי הוא לא היה נוסע לגרמניה מבחירה "הוא ישב מול הממשלה מול ברייכסטאג והוא לא יכול היה להסתכל כי בראש הוא רק ראה את הדגלים של הנאצים מהסרטים. השואה הייתה קטע אצלו, בכלל מלחמת העולם. בכל חופשה שלו היה מגיע עם ספר על מלחמות. הוא ידע להינות אבל תמיד זכר את המלחמות."

Always Look on the Bright Side

טהורי מספר על הסיטואציה הקשה של הללויה ואיך בכל זאת רואים בה את הטוב "אבא אף פעם לא היה קודר וגם כשהיה לא נתן לנו ליפול, הוא תכנן את ההלוויה, רצה מוסיקה שמחה ביטלס, אסקימו לימון."

לסיכום, טהורי מגיע עם חולצת סמיילי שלא מאוד רחוקה מהחיוך המרוח על לחייו, מספרת את שעל ליבו עד שכמעט לא ניתן לדמיין שהבחור הצעיר והשמח שיושב פה חווה אובדן, אולי הכי קשה שאפשר לחוות. האמנם הזמן שעבר מאז האובדן הוא אולי הכי קצר שהיה לנו עד כה. אם כי, קצר מידי בכדי לצחוק אבל טהורי מספר בשנינות טהורה ובהערצה יתרה על אביו המנוח ועל כל הסיפורים המרגשים והמצחיקים.