השחרור מעבדות כפרויקט אישי

מרבים לדבר בערב פסח על העבדות שאותה חוו אבותינו במצרים. עבודה של כפייה, בתנאים פיזיים קשים, תוך ניצול של ישראל על ידי המצרים. יש משפחות שמגדילות לעשות וממחישות את התקופה: הילדים ממש מתחפשים לעבדים, תוך כדי שירת "עבדים היינו" לקול צחוקם של שאר בני המשפחה. אך האם אמנם העבדות חלפה ועברה מן העולם?

כפי שניתן לנחש, התשובה שלילית. העבדות עדיין כאן, כפי שמופיע בשיר בהגדה. למעשה, העבדות המודרנית מתחלקת לשתיים. הראשונה, הקלאסית, שמתרגמת את עבודת הפרך במצרים לימינו אנו. עד היום יש עובדים, גם בישראל, שנמצאים ללא תמיכה סוציאלית וללא זכויות ותנאי עבודה מוסדרים בחוק, וזאת אף שהעבדות בוטלה בחקיקה המודרנית. עדיין מתקיימת עבדות של ניצול והפעלת כוח, ולעיתים הפעלת אלימות פיזית ממש.

אחת התופעות המבזות ביותר שעדיין מתקיימות, לצערנו, גם במדינת ישראל, ומהוות דוגמה חיה לעבדות המודרנית, היא הסחר בנשים. חלקן הגיעו כעובדות זרות במטרה לחסוך כסף לצורכי משפחתן, וחלקן הגיעו בדרכים־לא־דרכים, במרמה, ומצאו עצמן נסחרות, עוסקות בזנות, מנוצלות וקורסות פיזית. זו עבדות שכולנו מתנגדים אליה, ולכן ראוי שגם נפעל למיגורה, ולא נסתפק רק בצקצוקי לשון כשאנו נתקלים בכתבה בנושא.

אך יש גם עבדות מודרנית אחרת. זו לא עבדות של הכאות, שלשלאות וכניעה למנגנון שלטוני מתעמר, אלא עבדות מבחירה. זו לא עבדות שבה אדם אחד הוא בעליו של אדם אחר, אלא כניסה עצמאית למצב נפשי של היעדר זמן חופשי מעבודה. זו לא עבדות של סבל פיזי והבדל מעמדי, אלא זמינות טוטאלית לעבודה, היעדר חלוקת שעות היום בין העבודה לבין הפנאי והמשפחה. עבדות שאינה מייצרת רוח חופשית לאדם, ואינה משחררת את העובד מנסיבות ומזמן.

העבדות המודרנית היא השתעבדות מרצון או בהתאמה למציאות חברתית, להרגלים, לערכים חומריים, למדיה, ללחץ חברתי. זו עבדות שמהותה בהתמכרות. זה יכול להיות התמכרות לעבודה, לכסף, לחדשות, למסכים. זו התמכרות שעלולה לגרום לנו לפספס את שנותינו הטובות ואת הרגעים היפים ביותר.

חשוב שנפקח את העיניים ונסתכל סביב, על עצמנו, על הילדים, על אמא ואבא, על בנות ובני הזוג, על החברים שלנו. את הפסח הזה כדאי להקדיש לבחינת החירות האישית של כל אחת ואחד מאיתנו. ובלשונו של יענקל'ה רוטבליט, בשירו "מעבדות לחירות": "כשל כוח הסבל, לא יכולתי לשאת. די זה די, אמרתי, אני מוכרח לצאת. את העבד שבי להשאיר מאחור, במקום שאליו לעולם לא אחזור...".