"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

השחרור מעבדות כפרויקט אישי

העבדות המודרנית היא השתעבדות מרצון או בהתאמה למציאות חברתית, להרגלים, לערכים חומריים, למדיה, ללחץ חברתי • זו עבדות שמהותה בהתמכרות - לעבודה, לכסף, לחדשות, למסכים

,עודכן
0השמעה
התמכרות למסכים - גם סוג של שעבוד, צילום: ThinkStock

מרבים לדבר בערב פסח על העבדות שאותה חוו אבותינו במצרים. עבודה של כפייה, בתנאים פיזיים קשים, תוך ניצול של ישראל על ידי המצרים. יש משפחות שמגדילות לעשות וממחישות את התקופה: הילדים ממש מתחפשים לעבדים, תוך כדי שירת "עבדים היינו" לקול צחוקם של שאר בני המשפחה. אך האם אמנם העבדות חלפה ועברה מן העולם?

כפי שניתן לנחש, התשובה שלילית. העבדות עדיין כאן, כפי שמופיע בשיר בהגדה. למעשה, העבדות המודרנית מתחלקת לשתיים. הראשונה, הקלאסית, שמתרגמת את עבודת הפרך במצרים לימינו אנו. עד היום יש עובדים, גם בישראל, שנמצאים ללא תמיכה סוציאלית וללא זכויות ותנאי עבודה מוסדרים בחוק, וזאת אף שהעבדות בוטלה בחקיקה המודרנית. עדיין מתקיימת עבדות של ניצול והפעלת כוח, ולעיתים הפעלת אלימות פיזית ממש.

אחת התופעות המבזות ביותר שעדיין מתקיימות, לצערנו, גם במדינת ישראל, ומהוות דוגמה חיה לעבדות המודרנית, היא הסחר בנשים. חלקן הגיעו כעובדות זרות במטרה לחסוך כסף לצורכי משפחתן, וחלקן הגיעו בדרכים־לא־דרכים, במרמה, ומצאו עצמן נסחרות, עוסקות בזנות, מנוצלות וקורסות פיזית. זו עבדות שכולנו מתנגדים אליה, ולכן ראוי שגם נפעל למיגורה, ולא נסתפק רק בצקצוקי לשון כשאנו נתקלים בכתבה בנושא.

אך יש גם עבדות מודרנית אחרת. זו לא עבדות של הכאות, שלשלאות וכניעה למנגנון שלטוני מתעמר, אלא עבדות מבחירה. זו לא עבדות שבה אדם אחד הוא בעליו של אדם אחר, אלא כניסה עצמאית למצב נפשי של היעדר זמן חופשי מעבודה. זו לא עבדות של סבל פיזי והבדל מעמדי, אלא זמינות טוטאלית לעבודה, היעדר חלוקת שעות היום בין העבודה לבין הפנאי והמשפחה. עבדות שאינה מייצרת רוח חופשית לאדם, ואינה משחררת את העובד מנסיבות ומזמן.

העבדות המודרנית היא השתעבדות מרצון או בהתאמה למציאות חברתית, להרגלים, לערכים חומריים, למדיה, ללחץ חברתי. זו עבדות שמהותה בהתמכרות. זה יכול להיות התמכרות לעבודה, לכסף, לחדשות, למסכים. זו התמכרות שעלולה לגרום לנו לפספס את שנותינו הטובות ואת הרגעים היפים ביותר.

חשוב שנפקח את העיניים ונסתכל סביב, על עצמנו, על הילדים, על אמא ואבא, על בנות ובני הזוג, על החברים שלנו. את הפסח הזה כדאי להקדיש לבחינת החירות האישית של כל אחת ואחד מאיתנו. ובלשונו של יענקל'ה רוטבליט, בשירו "מעבדות לחירות": "כשל כוח הסבל, לא יכולתי לשאת. די זה די, אמרתי, אני מוכרח לצאת. את העבד שבי להשאיר מאחור, במקום שאליו לעולם לא אחזור...".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר