שני הפנים של חודש הרמדאן

לרגל חודש הרמדאן, אנו עדים לשורת יוזמות חינוכיות ותרבותיות מעוררות השראה, כמו למשל בבתי ספר המשלבים בתכנים החינוכיים מושגים דוגמת מצוות "זכאת אל־פיטר", ארוחות איפטאר וחגיגות עיד אל־פיטר כמנהגים המבטאים ערכי קהילתיות, סולידריות, חמלה ושלום, שאותם מצווה חודש הרמדאן.

לתפיסה החינוכית מצטרפות גם יוזמות תרבותיות. למשל, הספרייה הלאומית בירושלים מקדמת סדרת הרצאות על מנהגי החג ומסורותיו. תערוכת רמדאן מוצגת במוזיאון לאמנות האסלאם, סיורים לימודיים מתקיימים ברהט, באום אל־פחם ובסמטאות הרובע המוסלמי, הדרכות קולינריות ופסטיבלי אוכל מסורתיים בחיפה וביפו, דקלום פסוקי הקוראן במתנ"ס הקהילתי בעכו ועוד.

מטרת אירועי התרבות לתווך לציבור את עקרונות הרמדאן ומאפייניו כחודש של קדושה, אחווה ושמחה בתרבות המוסלמית, ולהנגיש לחברה הישראלית את ערכי הסובלנות והמחילה בחסות מנהגיו.

ואכן, יוזמות אלו זוכות לאוזן קשבת וללב פתוח. הרי רוב מוחלט של הציבור בישראל מייחל לתת אמון במסרי הפיוס. ולראיה, הכמיהה לשלום אינה מצטמצמת לכדי גבולות גזרה ממלכתיים, אלא מובעת אפילו במעוזים חבולים ומצולקים. למשל, ראש עיריית לוד, יאיר רביבו, שעירו עדיין מלקקת את פצעיה מהפרעות בשומר החומות, בירך את תושבי העיר המוסלמים, וקרא לעשות כל מאמץ "להשתית את החיים המשותפים בלוד על ערכי סובלנות וכבוד הדדי".

אלא שבמקביל למחוות החינוכיות והתרבותיות, אנו עדים גם למציאות עצמה, שבה דמם של אנשים חפים מפשע שוטף את המדינה ומעמת את החברה הישראלית עם פניהם, שמותיהם וסיפור חייהם של 14 הקורבנות שנרצחו במהלך השבועיים האחרונים.

זו מציאות שבה מסרים הקושרים בין הרמדאן לבין הדרישה להגביר את המאבק נגד "הישות הציונית", מהדהדים ביתר שאת את השבחים שדובר חמאס, חאזם קאסם, הרעיף על הפיגוע בחדרה, ואת תקוותו "לראות פעולות הרואיות נוספות". מציאות שבה הערוץ הלבנוני אל־מיאדין והעיתונאי זיאד עטיא מרמאללה מפרסמים סרטונים שמתעדים את תופת הטרור, וזוכים לתגובות אוהדות ולאין־ספור שיתופים ברשתות. מציאות שבה הג'יהאד האסלאמי מברך על הפיגוע בדיזנגוף, ואביו של המחבל מתגאה במעשיו הנפשעים של בנו, "שהקריב את חייו למען שחרור אל־אקצא מטומאת הכובשים". כל אלו, אגב, מתכתבים גם עם קולות השמחה וחלוקת הממתקים ברחובות עזה וג'נין.

הדיסוננס שבין גינוייו החלושים ממילא של נשיא הרשות הפלשתינית, אבו מאזן, נגד "הרג של אזרחים פלשתינים וישראלים", וקריאתו להמשיך להתמסר לערכי הפיוס והסובלנות "ברוח חודש הרמדאן", לבין המציאות שמחייבת את הרמטכ"ל להנחות על תגבור הכוחות והיערכות ל"שומר החומות 2", ומאלצת את רה"מ לקרוא לציבור "לגלות ערנות ולהתמקד במניעת הפיגוע הבא" - הוא שמזקק את תמצית ההוויה.

זוהי הוויה שלמרבה הצער מעמתת את התודעה החברתית עם הפער שנפער בין "אירועי התרבות המוצעים לרווחת הציבור בישראל", לבין "פיגועי הטרור המוצאים נגד הציבור בישראל".