גם ליש"ע מגיע עתיד

ייתכן שמחאת ראשי הרשויות במועצת יש"ע על הקפאת הבנייה הנוכחית תישא פרי, וועדת מת"ע תתכנס לאישור נוסף של יחידות דיור. אך בל נטעה: הבשורה הזאת, לו תגיע, אינה בשורה משמחת המסמלת פתרון למשבר והצלחת המחאה, אלא בדיוק ההפך מכך. היא תהיה ביטוי לעומקו של המשבר.

ההתיישבות ביהודה ושומרון ובגוש עציון, כמו זאת בבנימין ובבקעת הירדן, שממנה מגיע יו"ר מועצת יש"ע, הלכה והתפתחה לאורך שנותיה הראשונות טלאי על טלאי. עוד גבעה ועוד מאחז, עוד קרוואן ועוד היאחזות. מאבק עיקש על היכולת להיאחז בקרקע ולפתח את היישובים לכדי מסה משמעותית וקריטית, שתקבע עובדות בשטח.

בגוש קטיף המאבק כשל. בשאר חלקי השטח הוא נמצא בעיצומו.
אנו חיים מישיבת מת"ע אחת שנדחית - לאחרת, שנדחית אף היא. מרדף אינסופי אחרי עוד אישור ועוד מחאה. בזמן שהבנייה הפלשתינית משתוללת ללא הכר, ואף בסיוע, בתמיכה ובהעלמת עין של המינהל האזרחי ושל המערכת המדינית - אנחנו נאלצים להילחם על הפירורים.

רק לשם המחשה: כראש מועצה השקעתי שנים ארוכות של מאמץ כדי לקדם בניית 350 יחידות דיור בבית אל. הרבה מעבר לנדרש בתוך תחומי הקו הירוק. בישיבת מת"ע הקודמת הן אושרו בהליך הסופי, כלומר - אפשר לצאת לדרך ולשחרר את הטרקטורים להסתער על השטח. ההודעות המנצחות של אנשי הימין בממשלת השמאל יצאו בקול תרועה רמה.

אבל אפילו יחידת דיור אחת לא נבנתה מאז, ושום יחידת דיור גם לא תיבנה בזמן הקרוב. בסיס צבאי יושב על השטח, ומשרד הביטחון מסרב לפנותו. אחיזת עיניים ועוד ביורוקרטיה ופרוצדורה, ללא תאריך יעד מוגדר, בזמן ששום יחידת דיור פלשתינית לא מבקשת ולו אישור אחד, אלא קובעת עובדות בשטח.

בית אל, מהיישובים הוותיקים ביותר, יחגוג בשנה הקרובה 45 שנות קיום במשכנו הנוכחי. הגיע הזמן שעתידו של היישוב, כמו זה של כלל היישובים ביהודה ושומרון, ייקבע בתוכנית עבודה מסודרת ליובל השנים הבאות, ולא במאבקים בלתי נגמרים לכינוסה של ישיבה שבה נזרקים פירורים. ההתיישבות מעבר לקו הירוק צריכה אסטרטגיה לטווח ארוך.

עם כל הכבוד למחאות החוזרות ונשנות, אנחנו צריכים להתחיל לחשוב על שינוי מהותי בכל הנוגע לבסיס הלגיטימציה שעליו יושבת ההתיישבות ביהודה ושומרון. לדאוג לעתיד שהוא מעבר לכמה חודשים קדימה. יצירת מציאות של שטף בנייה ומעגל חיים שחי מעצמו, ולא דורש פעולות החייאה בלתי נגמרות. עתיד ההתיישבות תלוי בכך שתיווצר מציאות של בנייה, המבטיחה יחידות דיור לדור ההמשך, ולאלו המבקשים להצטרף בטווח זמן הגיוני וסביר.

אנו מאמינים, בכל ליבנו, כי חבלי ארץ אלו הם חלק בלתי נפרד ממדינת ישראל; שזכותנו על הארץ הזאת מתחילה בבית אל הרבה לפני שהיא מתחילה בתל אביב. הביטוי לכך צריך להיות בדרישה חד־משמעית לאותן זכויות בנייה ופיתוח, וכן לשאר הזכויות של אזרחי מדינת ישראל. אנחנו לא אזרחים סוג ב', ואנחנו גרים במקומות הללו לכתחילה, ולא בדיעבד. הגיע הזמן שגם המדינה תתייחס אלינו בהתאם. הגיע הזמן לדרוש ממנה את זה.