להתנער מהטרור - ולעשות חשבון נפש

הפיגוע שאירע השבוע בעיר חדרה - שבו שילמו בחייהם ישראלית וישראלי מכוחות הביטחון - הוא רצחני, מלא שנאה, וכמעט שלא נותרו מילים כדי לתאר את התחושות הקשות אל מול התמונות מהזירה. הפיגוע גם זכה לגינוי מקיר לקיר בהנהגה הערבית ובחברה הערבית, כולל משפחותיהם של שני המפגעים - אף שהחברה הערבית אינה אחראית לו בשום אופן כקולקטיב.

לחברה הערבית בישראל פנים רבות ויפות, ורבים בה גילו, מגלים ויגלו אזרחות טובה, שלא לדבר על נאמנות טוטלית לחוקי המדינה. אני רואה דווקא את פניהם של אנשי הצוות הרפואי הערבי בבית החולים "הלל יפה" בחדרה בניהולו של ד"ר ג'לאל אשקר, שנאבק להציל את חייהם של הפצועים ולטפל בהם במלוא המסירות; אני רואה את פניה של שופטת בית משפט השלום בעכו, ג'יני טנוס, שאישרה לבקשת המשטרה צווי מעצר בעקבות הפיגוע; ואני רואה את פניהם של השוטרים הערבים שהיו חלק מהאירוע הנוראי בחדרה, ואת פניהם של הפועלים הערבים העובדים בבתי העסק השונים בחדרה.

עם זאת, מאז שפרץ לחיינו ארגון הטרור הרצחני דאעש, מטרתו העיקרית והבסיסית היא הרג השונים ממנו, ומשנתו שנאת האחר בשם האסלאם. הוא הארגון שגרם לנזק הגדול ביותר לאסלאם ולמוסלמים.

דאעש, כמו קודמו אל־קאעידה, מתבסס על שטיפת מוח של צעירים המחפשים דרך בחייהם, וגיוס חברות וחברים מהרבה מאוד מדינות בעולם, כולל אזרחים ערבים ישראלים. הוא מקבל כבר שנים כספים וסיוע ממקורות עלומים, ואף ניסה להשתלט על חלקים מעיראק ומסוריה. רק במזל היה מי שגילה תושייה והעדיף להשאיר על כנו את משטרו של הנשיא בשאר אל־אסד שנלחם בדאעש, במקום לקבל מדינת דאעש בצפון־מזרח סוריה.

חרף הסלידה וההתנערות - גם ממעשי שני בני הדודים אגבאריה מאום אל־פחם, שהגיעו עם כלי נשק לחדרה ופתחו במסע ירי, גם מהארגון הרצחני ששלח אותם, וגם מהעובדה שכמה עשרות מערביי ישראל הצטרפו לשורות ארגון זה ואף נסעו לשם כך לסוריה - עדיין החברה הערבית כולה צריכה לעשות חשבון נפש ולשאול את עצמה: כיצד יצאו ממנה עשבים שוטים כאלו?

על כל משפחה ועל כל ההורים שבניהם הצטרפו לשורות הארגון הרצחני הזה - וכולם יודעים לאן נסעו או נעלמו ילדיהם - מוטלת החובה בראש ובראשונה להתנער בפומבי ממעשיו של הבן ומהאידאולוגיה שלו, ולשאול עצמם כיצד הפכו לחממה שגידלה אדם צמא דם כל כך. כיצד תחת החינוך והערכים שביקשו להעניק לילדים, גדל גם בן מלא בשנאת האחר וברצון לבצע מעשים נוראיים כאלה.

הפיגוע בחדרה השבוע הוא כתם שחור ומוציא את דיבתה רעה של האוכלוסייה הערבית כולה, ולא רק של העיר או המשפחה שמהן יצאו שני המפגעים. נדרש כאן אומץ לב מצד מנהיגי החברה והאזרחים עצמם כדי לטפל במשקעים שאירוע כזה משאיר, ובראש ובראשונה יש לדאוג ולוודא שמעשה זה לא יחזור על עצמו, אף שאינו הראשון. ולבסוף, נדרש כאן גם שיקום היחסים עם בני העדה הדרוזית, שאחד מבניה נרצח בפיגוע, והוא לא הקורבן הראשון במלחמה המדממת הזו.