צו השעה: על אזרחים אחראיים להתחמש

בתי חולים, קניונים, קופות חולים, רחובות מרכזיים, תחנות דלק, מוסכים, מסעדות: לא חשוב מה תבחרו, לא חשוב היכן תשימו את האצבע על המפה – איבדנו את המשילות. איבדנו את תחושת הביטחון.

עוד לא התאוששנו מהתיעוד המזעזע של המחבל שדקר בקור רוח מצמית עוברי אורח תמימים ברחובות באר שבע וכבר הגיעו התמונות הקשות של המחבלים המסתובבים עם כלי נשק שלופים בחדרה, חסרי פחד ועם רצח בעיניים.

אין עוררין על כך שתפקידה של המדינה לספק את הביטחון האישי לאזרחיה, אך במדינה שבה האתגרים לא מפסיקים להופיע וחזיתות נפתחות מכל עבר, יש צורך בהתגייסות גם שלנו לטובת הבטחת ביטחוננו האישי.

השירות הצבאי מביא אתו מאות אלפי ישראלים המוסמכים להשתמש בנשק, מיומנים בשימוש בו ויכולים להוות את שכבת ההגנה הדרושה שתשלים את החורים שבמעטפת ההגנה על אזרחי ישראל כשהטרור משתולל ברחובות.

סיפורו של אליהו קיי, העולה החדש מדרום אפריקה שעבד כמדריך בכותל המערבי ונרצח לפני כחצי שנה, כשהיה בדרכו לעבודתו בירושלים, לא עזב אותי. זעקת "הצילו" שהשמיע, רגע לפני שנרצח על ידי בן עוולה, מלווה אותי עד היום. הידיעה שקיי, לוחם צנחנים, יכול היה להינצל אם רק היה נושא עליו נשק אישי, הבהירה לי שהגיע הזמן לעשות מעשה.

הוצאתי רישיון לאקדח ועודדתי גם את חבריי בוגרי השירות הקרבי בצה"ל לעשות את אותו הדבר בהקדם. לא בלב קל עשיתי את זה, לא מתוך שמחה אני נושא אותו איתי לכל מקום, אלא מתוך ההבנה כי בימים אלה זה המעשה הנכון והנדרש מאיתנו.

תמיד ידעה מדינת ישראל לעשות את הדבר הנכון, גם אם הוא לא היה פופולארי, כדי להגן על עצם כיומה. כשם שבן גוריון עמל על פרויקט התחמשות גרעינית והרתיע עולם שלם, עלינו להתחמש ולהרתיע כל מי שמאיים על חיינו ברחובות הערים לאור יום.

הטרור משתולל ברחובות, הפשיעה משתוללת בדרום, ובתודעה המתגבשת הנגב כבר בכלל לא שלנו. ואם כל זה לא מספיק, ראשי מערכת הביטחון מזהירים מפני הסלמה נוספת בתוך שטחי המדינה כבר בשבועות הקרובים. לא מדובר במילים ריקות, אלא במודיעין שעולה מהשטח ומצביע על כך שהערים המעורבות נפיצות מאי פעם.

בזמן שהמדינה אוספת נשק לא חוקי מעבריינים, זה צו השעה שאנחנו, לוחמי צה"ל לשעבר, נתחמש בנשק אישי ואף נתנדב למשמר האזרחי.

בעיניי - וסליחה מראש על הדרמטיות - מדובר במהלך חשוב בקנה מידה לאומי; אולי אפילו קריטי להמשך קיומנו כאן במדינת ישראל לעוד שנים ארוכות. ההתחמשות בעת הזאת תיצור מאזן אימה מחודש, תגמור אירועים ביטחוניים עם מינימום נפגעים, ותשמור על ביטחוננו.

למשימה הזאת צריכים להתגייס יד ביד גם בוגרי היחידות הקרביות וגם כל מי שיכול לרכוש נשק לאותם לוחמים שעומדים בתנאים ואין בידם את הכסף הדרוש לרישיון ולאקדח. כל אדם, שמדינת ישראל יקרה לליבו, צריך לתת כתף במאמץ הזה, ואני מקווה שיקומו בעלי הממון שיקימו קרן לטובת הנושא.

ומה עם החשש מהכנסת עשרות אלפי נשקים נוספים לרחובות ישראל? כולנו גדלנו על ערכי צה"ל, טוהר הנשק ועל האיפוק שבשימוש בו. האזרח החמוש אינו מחליף את השוטר או החייל, כשם שהמטף לא מחליף את הכבאית. אבל הוא כן נותן את המעטפת והמענה המיידי, עד להגעת כוחות הביטחון. הנתונים מראים שוב ושוב שנשק אזרחי הוא מכפיל כוח לביטחון האישי וחלקו בפשיעה זניח. כמה זניח? מבין כ-10,000 מקרי ירי פלילי בשנה, הנשק ברישיון לא מגיע ל-2%.

ואנא מכם, בלי שיח יהודי-ערבי. לנו ולערביי ישראל אויב משותף שאינו מבדיל בין דם לדם ,וכשהוא יוצא למסע הרג ברחובות ישראל הוא יורה בכל מי שנקרה בדרכו. אנו צריכים שוויון מלא בין כל תושבי הארץ בתוך המדינה היהודית, וכאשר אנו מגינים על הארץ, אנו מגינים על כל תושביה, על חופש הפולחן והדת, על המקומות הקדושים לכל הדתות ועל הדמוקרטיה.

לכולם ברור שהשעון מתקתק, והפרעות הבאות הן לא שאלה של אם, אלא שאלה של מתי. עד שנמשול ונהיה הריבון, או לחילופין תפרוץ מלחמת הנגב, עלינו לדעת להגן על עצמנו. המחיר ששילמנו כבר כבד מספיק.