הפסגה בנגב - וגם הנגב בפסגה

"בנגב ייבחן העם בישראל ומדינתו - כי רק במאמץ מלוכד של עם מתנדב ומדינה מתכננת ומבצעת נוכל למשימה הגדולה של הפרחת השממה ויישובה. מאמץ זה יקבע גורלה של מדינת ישראל ומעמדו של עמנו בתולדות המין האנושי" (מתוך נאום "משמעות הנגב" של דוד בן-גוריון. שדה בוקר 17.1.1955)

בראשית הדברים צריך להודות כי "פסגת הנגב" היא קודם כל אות מופת לשניים מחזונותיו של מייסד המדינה: לא רק מבחן לעם ולרוחו, כי אם קרקע פורייה וחתירה לשלום עם עמי האזור, וקידום שיתופי פעולה למען שגשוגם. מהיום אם תרצו, אפשר לומר כי בנגב לא רק ייבחן העם, אלא ייבחנו העמים במזרח התיכון.

וברור כי לפגישה זו יש בראש ובראשונה מטרות ביטחוניות חשובות לעתידו של כלל האזור, ואף אולי של העולם כולו. האתגר שמציבות איראן וגרורותיה הוא איום קיומי למדינת ישראל, אך לא רק לה; זהו איום שמשפיע על מדינות רבות במרחב וצרה צרורה לכל העולם החופשי.

אך למה למפגן עוצמה היסטורי כזה להיערך דווקא כאן בנגב? מעבר לאינטרסים הביטחוניים-לאומיים, קיימות גם ברקע הרבה הזדמנויות שונות שאותן כל השותפים רוצים לממש.

המדבר הוא המרחב האקלימי שמשותף לכל המדינות המשתתפות בפסגה: איחוד האמירויות, בחריין, מצרים, מרוקו, ישראל, וגם ארה"ב. ובנגב, שהוא עיקר החלק המדברי הגדול של מדינת ישראל, ידענו לייצר עם השנים תוצרת חקלאית בלתי רגילה שהיממה את העולם. כאן הצלחנו להתגבר על משבר המים ומפה נייצר את האנרגיה המתחדשת לטובת עולם טוב ונקי יותר. בנגב נוצרים מדי יום שיתופי פעולה חובקי עולם בטכנולוגיה, בחקלאות, בתעשייה, במדע ובכלכלה.

כאשר בעולם מתחילים סוף-סוף להבין את גודלו, עוצמתו ומשמעותו של משבר האקלים, מבינים גם ששיתופי הפעולה הכרחיים יותר מתמיד, ובעיקר במקומות בעלי תנאים דומים.

ועל כן מבחינתי אין זה מפתיע שפסגת השותפים במזרח התיכון מתקיימת כאן בנגב. לצד הדיונים המדיניים-ביטחוניים וחיזוק השותפות האזורית מול איראן, שרי החוץ של מדינות ערב ייקחו איתם מכאן את רוח שיתוף הפעולה, ההתגייסות האנושית למען הכלל, לצמיחה ולהתפתחות במדע, בטכנולוגיה, באיכות הסביבה, בחקלאות ובכלכלה. הפסגה פיזית מתקיימת בנגב, והנגב, סוף-סוף נמצא בפסגה, שהוא כל כך ראוי לה.