אירוע לאומני הוא חלק ממלחמה, נא להתייחס בהתאם

הפיגוע הנורא בבאר שבע ועברו החבלני של הרוצח הביאו אותנו שוב לפשפש בפסקי דין מהעבר. המחבל, אזרח ישראלי מהפזורה הבדואית, נשלח ב־2016 לארבע שנות מאסר בגין הקמת חוליה המשויכת לדאעש. הפרקליטות דרשה חמש שנות מאסר, והשופט, יואל עדן, גזר ארבע. הוא קבע כי הענישה צריכה להיות ברף הנמוך של מתחם העונש, כיוון שהנאשם הביע חרטה כנה. אחיו של המחבל הואשם יחד איתו בתמיכה בדאעש, והשופט כתב כי "אין להקל ראש במעשה תמיכה של תושב ישראל בארגון כמו דאעש, אך חשוב לשמור על פרופורציות".

שלוש שנים לאחר שחרורו - יצא המחבל למסע הרצח בבאר שבע. אפשר היה לקבל בהבנה את החלטת השופט, לולא היינו נמצאים במערכה מתמשכת מול פורעים מבפנים. זו מלחמה קשה, עקובה מדם וכוללת בתוכה פעמים רבות גם קשירת קשר עם גורמי טרור מבחוץ. אירועים לאומניים צריכים לקבל התייחסות אחרת ממערכת אכיפת החוק, התייחסות של מלחמה. המשטרה, הפרקליטות והשופטים, בבואם לעסוק באירועים לאומניים, צריכים לבחון את ההקשר הכללי שלהם, ולא כל אירוע לגופו. כי בטרור כמו בטרור - יש אקלים, יש עידוד ויש תמיכה מתחת לפני השטח. כי כשבבאר שבע דוקרים נשים בגב, בעזה מחלקים סוכריות. כשערבי תושב ירושלים סוטר לחרדי ברכבת הקלה, זה הופך להיות טרנד בטיקטוק ומביא לפיגועי חיקוי.

המערכה מול הטרור לא מסתיימת בהתמודדות עם טילים מעזה, היא מבעבעת גם בתוככי ישראל הקטנה. ועדיין, קשה למצוא היום התייחסות כוללת למערכה הזו מצד מערכת אכיפת החוק, וזה צורם במיוחד לאור כתבי האישום ופסקי הדין על פרעות תשפ"א.

השבוע, לדוגמה, ניתן גזר דין בעניינו של פורע שהורשע בשלהוב ההמונים בלינץ' בעכו. הוא נידון לשנת מאסר, אך בפרקליטות סירבו להעמידו לדין בגין עבירות ממניע גזעני. לשיטתם, "עבירת ההתפרעות אינה נכללת בסוג העבירות שלגביהן ניתן לייחס את סעיף העבירה הגזענית". למה? אפילו השופטים לא הבינו. שופטי ביהמ"ש המחוזי בחיפה העבירו ביקורת חריפה על עמדת הפרקליטות. כמה זה חשוב? מאוד. לו היה מניע גזעני, העונש היה יכול להיות כפול.

דוגמאות להתייחסות מקילה ומופקרת לא חסר, אבל גם לא מאוחר מדי. על הפרקליטות ועל השופטים להבין את גודל האחריות שעל כתפיהם: הם אלה שבסוף מגינים על האזרחים. פורע ערבי שמבצע עבירה לאומנית לא מסומן בחברה שלו כעבריין הדורש שיקום, אלא כגיבור. ולפיכך, מערכת המשפט הישראלית על כל רבדיה צריכה לנהוג בדיוק כך: להחמיר, כמה שיותר, בעבירות לאומניות. הפרקליטות מחויבת לאתגר את בתי המשפט, והשופטים מחויבים להבין את כובד האחריות הציבורית שעל כתפיהם. ועל כולם לתת דין וחשבון לציבור.

המפתח להרתעה ולחיים הוא בדינם של פורעי פרעות תשפ"א. רק כשמאות מאלה שיידו אבנים ובקבוקי תבערה, שקראו "חייבר חייבר אל־יהוד", שהציתו וחיבלו, רק כשהם יקבלו את מלוא חומרת העונש - אז נדע שאנחנו בכיוון הנכון.