החודש לפני 30 שנים הוקמה מרצ. היא הורכבה משלוש מפלגות שכל אחת הייתה יכולה, לולא האיחוד, לתרום באופן עצמאי לסדר היום הישראלי, גם כיום: מפ"ם הייתה אמורה להביא לפוליטיקה את האתוס הסוציאל-דמוקרטי ולהציב את החסמים בפני הדהירה המהירה להפרטה; רצ הייתה אמורה לקדם את שיח הליברליזם וזכויות האזרח, ובעיקר להחזיק את האתוס האזרחי שתמיד חסר בחברה הישראלית המגויסת; ועל שינוי היה היום לייצג את שיח החירות: חירות מפני ממסדים דתיים כמו גם מפני ממסדים ארגוניים - אוליגופולים כלכליים, ועדים חזקים או מוסדות מיותרים שמחזיקים את הישראלי "כלוא" (יש להניח שכיום הייתה המפלגה מציעה לבטל את המל"ג, למשל).
לא שמרצ לא עסקה פה ושם במשהו מכל זה, אבל הטרגדיה שלה היא שבניגוד מושלם ל"נאורות" המפלגתית הזו, לתדמית של מפלגה כל כך חילונית ומוסרית, היא תמכה במשיחיות בהסכמי אוסלו. מפלגה שהייתה אמונה על שיח של זכויות אדם וליברליזם, שלום ופמיניזם, תמכה בהבאת רב-מרצחים ללב ליבה של ישראל. אדם שלא רק פעל במודע למניעה מתמדת של סיום הסכסוך, אלא היה הגורם המרכזי להשחתת המרחב הפלשתיני, להרג מתנגדיו, לעינוי משתפי פעולה עם ישראלים, להגליית פלשתינים מתונים, ולדיכוי כל סיכוי לכך שיהיה סיכוי לפשרה בסוף התהליכים המדיניים.
שלל ספרים שהוציאו עשרות מתדיינים - אירופאים, אמריקנים וישראלים - כמו גם מסמכי ארכיב שכבר נחשפו - מעידים על גודל הטרגדיה שבוצעה כאן. כבר ניתן להסיק כי אין די בדימוי: גם אם למפלגה יש תדמית של "שלום וזכויות אדם", היא עשויה להיות אינפנטילית מספיק כדי לעשות טרגדיות ולחולל קטסטרופות מדיניות בדיוק בתחומים אלו, להוביל לכך שהארץ תהפוך למרחץ דמים, שהשלום יורחק עשרות שנים, שהמיליטריזציה תתגבר, שתומכי הפשרה יתמעטו, שהקיצונים יתגברו ושהמלחמות יחודשו.
דווקא מנהיגי מרצ - תומכי ההסדר והפשרה - תמכו באופן דתי בתוקפן, אותו יאסר ערפאת, שבגינו לא רק מצאו אלפי ישראלים את מותם אלא שאין כלל לדעת כמה פלשתינים מצאו את מותם עקב "טיפול" שזכו לו מטעם מנגנוני הביטחון הפלשתיניים שעליהם פיקד. זו המחשה למפלגה שמעולם לא ישבו מנהיגיה לערוך חשבון נפש על אמונתם העיוורת שעלתה בחיי אלפים, כפי שלא ישבו מנהיגי מפ"ם לאחר תקופת סטלין לערוך חשבון נפש על אמונתם העיוורת בשלטונו שלו, שנתפס על ידיהם "שמש העמים". רק שבשנות ה-50 לא ידעו כאן בקיבוצים מה התחולל שם בבריה"מ. וכאן במרצ של שנות ה-90 או האלפיים, כשדו"חות המודיעין הונחו על שולחן הממשלה, לא נכנסו כלל לתבהלה.
לכן אין מה לדבר על מרצ של הליברליזם או הפמיניזם, או על מרצ של זכויות האדם. לעד זו תהיה מרצ של האמונה הדתית היוקדת ברב המרצחים האחראי לדם ולתימרות העשן. 30 שנים אחר הקמתה, החזיר נפתלי בנט את מרצ אל שולחן הממשלה - והעניק לה בכך נס קיומי. העובדה שהיא קיבלה "החייאה פוליטית" ממנכ"ל מועצת יש"ע לשעבר היא עובדה טרגית-קומית למפלגת "התהליך המדיני".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו