לדאוג לעצמנו מול האיום העיקרי

עצם הפלישה הרוסית לאוקראינה הוא מעשה ברוטאלי, שרוסיה וגם יריבתה ארה"ב היו יכולות למנוע מבעוד מועד. במהלך הפלישה רוסיה עושה באוקראינה מעשי זוועה מפלצתיים מהסוג שעשתה בצ'צ'ניה ובסוריה. אז המערב ההומניטרי כביכול התגבר בקלות על ייסורי המצפון, ועכשיו הוא מתקומם. בניגוד לאשליות שמפיצים חסידים שוטים של "הגלובליזציה" המדומיינת, אין בעולם ממשלה עולמית. אין דין ואין דיין. אסור שתטעה אותנו חמת הזעם האמריקנית והאירופית על הרוסים. היא סלקטיבית בעליל.

הבית הלבן אמון על האינטרסים של ארה"ב לבדה, כמו שהוא מבין אותם. לכן קודמיו של הנשיא ג'ו ביידן, גם ברק אובאמה וגם דונלד טראמפ, התירו לוולדימיר פוטין להשתולל באכזריות בסוריה ולא הטילו עליו עיצומים, אלא הסתפקו בגינויים חסודים. לעומתם, יוצא ביידן למתקפה כלכלית ודיפלומטית חסרת תקדים נגד פוטין, בגלל אוקראינה. את ההסבר להבדל צריך לחפש באינטרסים של ארה"ב. אוקראינה סמוכה לבעלות ברית חשובות לה. לעומתה, סוריה, גיאורגיה (שרוסיה תקפה ב־2008) וצ'צ'ניה - רחוקות. אינטרסים אמריקניים הם הסיבה שארה"ב הפקירה אותנו ב־2015 ועומדת עכשיו להפקיר אותנו ואת בעלות בריתה הערביות בהסכם עם איראן בווינה. המפלגה הדמוקרטית חשבה אז, וחושבת עכשיו, שמוטב לארה"ב להשליט באזור את איראן. היא יודעת שזה מה שהיא עושה.

במצב עניינים כזה, באין ממשלה עולמית האמונה על טובת האנושות, גם ממשלת ישראל מחויבת לדאוג לאינטרסים של מדינת ישראל - ולהם בלבד. זו העמדה המוסרית האמיתית, של הנהגה מודעת לחובותיה, להבדיל מהתקשטות מוסרנית. איש לא יעזור לנו מול איראן. אנחנו לבדנו עומדים פה לגורלנו. סכנת איראן, ורק היא, חייבת להדריך את שיקולינו, ולא פאניקה מוסרית סביב הפליטים האוקראינים, למשל. מקור בעייתם אינו מחסור בארצות מקלט, וחייבים להתנהל בתבונה בין המעצמות.

ראינו שהמשבר הנוכחי הציב את ישראל בעמדה של אחד המתווכים בין רוסיה לבין אוקראינה ומעצמות המערב בראשות ארה"ב. אבל התיווך הזה כנראה לא יכול להועיל. יכולתו הממשית של ראש הממשלה נפתלי בנט לפייס בין הצדדים מוגבלת. הוא אינו יכול לאיים עליהם או להבטיח להם תמורות כלשהן כדי שישנו את העמדות שהוליכו להתפרצות האלימה.

אבל בנט עושה נכון, אם הוא משתמש בעמדה המדינית שרכש כדי להרחיק בין רוסיה לאיראן, ככל שהנסיבות מאפשרות לו, ולסכל בזה את הסכם הגרעין המתגבש בין איראן למעצמות המערב בתיווך רוסי. הסכם הגרעין אמור להזרים הון עתק לקופתה של רוסיה. היא שואפת למכור נשק לאיראן, שתתעשר כשיוסרו ממנה העיצומים. אבל יש טעם לקוות שהעיצומים שהוטלו על רוסיה עקב כיבוש אוקראינה ישבשו שאיפה זו. דובר רוסי דרש שהסחר בין רוסיה לאיראן יוחרג מאותם עיצומים שהוטלו על רוסיה, כלומר שאיראן לא תיענש על סחר עימה.

קשה להאמין שהאמריקנים יכולים להיעתר לדרישה במצב העוינות הנוכחי שלהם עם רוסיה. חשיבות העניין אינה מבוטלת, כי רוסיה היתה במשבר כלכלי לפני המלחמה באוקראינה, ועכשיו חווה אסון כלכלי.

עד כה ממשלת ישראל היתה סבילה וכנועה לנוכח ההסכם המתגבש עם איראן. דברי שר החוץ יאיר לפיד על חידוש הברית עם המפלגה הדמוקרטית האמריקנית התנפצו על קרקע המציאות. לפיד השליך את יהבנו על הסדר העולמי בהנהגת ארה"ב. טחו עיניו מראות ש"הסדר" הזה עומד לדרוס אותנו בווינה. יש סיכוי מסוים, שקשה להעריכו, כי דווקא אי-הסדר העולמי עשוי למנוע את חילוצה של איראן מהבידוד.

צריך לעכב עכשיו, בכל האמצעים, את פרויקט הנשק הגרעיני של איראן, בתקווה שישתנו הנסיבות בהמשך, למשל קונגרס או ממשל רפובליקני שפויים יותר בוושינגטון. ייתכן שמהלכי בנט נועדו ליצור עיכובים כאלה. כך או כך, אסור להסיר את העיניים מהעננים השחורים המתקדרים מכיוון איראן.