ללבוש מלכות, מבחוץ ובפנים

הסמיכות של יום האישה הבינלאומי לפורים, מובילה אותי לחשוב על בחינת עולם הדימויים שאנו מציגים לילדות ולנערות (וכמובן גם לילדים ונערים), וממנו - על עולם הערכים והציפיות שלנו. קיים פער עצום בין המסרים שאנו מציגים ביום האישה, על נשים עוצמתיות ומעוררות השראה, על הישגי נשים ומקומן הפעיל, לבין עולם הדימויים המתקשר לתחפושות.

התפנית המרכזית בסיפור הצלת היהודים במגילת אסתר, מתרחשת כשאסתר לובשת מלכות. המגילה מקשרת בין הבגד לבין הדימוי העצמי והאקטיביזם האישי שלה. מתברר שהבגד עושה את האדם ואת השינוי, וגם מייצר מציאות. אסתר עוברת לדמות נשית חדשה כשהיא לובשת מלכות: מהיותה אובייקט נשלט ופסיבי, לדמות אנרגטית ומשפיעה. בלובשה מלכות, נכנסת אסתר עם עוצמות מחודשות אל חצר המלך. עד הפסוק הזה היא מתוארת כנערה שאחרים מכתיבים את גורלה, ומכאן היא לובשת אנרגיה של מלכה, עמידה של מלכה ועוצמה של מלכה - ומשנה את ההיסטוריה.

אסתר לבשה מלכות גם בהיבט החיצוני (סוג הבגדים), גם בהיבט ההתנהגותי (הדיבור ואופן ההתנהלות), גם בהיבט הרגשי (לא מתעלפת מול סמכות המלך) וגם בהיבט הערכי (רוכשת דימוי עצמי גבוה). מאסתר אנו לומדים שבגד הוא לא רק הלבוש שאנו עוטים על גופנו - הוא מבטא משהו פנימי, נסתר (לפעמים אפילו נסתר מעינינו). הבגד מייצג את התפקיד שלנו, את הדימוי שלנו. דרכו אנחנו מזהים אחד את השני, את הסביבה הגיאוגרפית והתרבותית, ואפילו את הציפיות שלנו מהלובש (כמה פעמים אמרנו למשרת ציבור "תכבד את המדים שאתה לובש"?).

מי שמסתובב בחנויות המוכרות תחפושות לילדות ולנערות מתבגרות, בוודאי יסכים איתי שמלכות - אין שם. כל תחפושת תמימה מקבלת בימינו פרשנות מינית. היום כבר לא מתחפשים לשוטרת, אלא לשוטרת סקסית; אין כבר אחות רחמנייה, אלא מקסימום אחות במינימום בגדים; אפילו גיבורת האגדות, שלגייה, מקבלת תפנית בעלילה ונראית יותר כמו נערה פתיינית מאשר ילדה תמימה. האם אלה הבגדים שבהם אנחנו רוצים להלביש את הילדות והנערות שלנו (ואת עצמנו) בפורים? איזה עולם דימויים שיוביל להתנהגות ולדימוי אישי אנחנו רוצים להקנות? ומהו הדימוי של נערות שאנחנו מעוניינים שבנינו יפנימו?

נכון, פורים הוא חג של כיף, של פורקן ושל צחוק. אך זו גם הזדמנות נפלאה להתחפש לדמויות מעוררות השראה, ליוצרות, למדעניות, לנשים שאנו מחנכות את בנותינו ללכת בעקבותיהן.

אני לא חושבת שצריך להכריח את הבנות להתחפש לדמויות מופת בלבד. אני ממש מתחברת לרוח החג ולא רוצה להיות משביתת שמחות, אבל אני מאחלת שנצליח להנחיל בלבבות את המסר שהבגד עושה את האדם - גם בפורים עצמו.

זהו הפרדוקס הגדול ביום האישה הבינלאומי. אסור שהוא יעמוד כיום יחיד להעברת מסרים פמיניסטיים. צריך 365 ימים בשנה להרגיש את זה, וכמובן - גם בפורים. "...אם לעת הזו הגעת למלכות", נכתב במגילה, כל אחת מהבנות שלנו יכולה להגיע למלכות, לא רק בפורים - אלא כל השנה.

הכותבת היא יו"ר תנועת "אמונה" - תנועת האישה הדתית־לאומית