"המקצוע העתיק בעולם"? לא מדויק, וגם לא הצדקה לקיומו

יום האישה הבינלאומי, החל ב-8 במארס, הוא הזדמנות מעולה לשאול את עצמינו איך אפשר לקדם מאבקים לטובת זכויות נשים, ומה יגרום לעולם שלנו להיות מקום יותר בטוח עבורנו. אחת המשימות היא פירוק המיתוסים סביב תעשיית המין והזנות, שהולכות יד ביד עם אלימות מינית. והמיתוס הגדול מכולם הוא מה שכולנו מכירים ההגדרה "המקצוע העתיק בעולם".

זו, כמובן, אחת הטענות הרווחות ביותר נגד המאבק בתעשיית המין, ולא במקרה. כשמשתמשים בטענה הזאת, מה שנאמר בין השורות הוא שהזנות טבועה בנו כבני אדם, או כמעט טבועה. מכאן שהניסיונות להכחיד את התופעה לא יצליחו ואף יעשו נזק על הדרך. חשוב להבהיר: טקסים מיניים בתרבויות קדומות אינם נחשבים זנות. הרי אלו התקיימו לפני שהומצא סחר החליפין. כלומר, זו לא זנות כל עוד אין תשלום במשוואה. עכשיו, משהגדרנו זנות כמין תמורת תשלום, אני רוצה לפרק את המיתוס שתפס נורא חזק ומי שחוזר עליו לא בהכרח יודע מה מקורו ומי עומד מאחוריו. ויש אדם ספציפי מאחורי האמירה הכה שגורה הזאת. קוראים לו רודיארד קיפלינג, והקשר שלו לדיכוי מסוג אחר הוא לא מקרי בכלל.

קיפלינג היה סופר אנגלי שחי בהודו בימי היותה קולוניה בריטית והתפרסם כמפאר האימפריה וחייליה. בספרו On the City Wall משנת 1909 טבע את המונח "המקצוע הכי עתיק בעולם", מכיוון שהבחין בכך שכתוצאה משיטת הקסטות החברתיות, עברה הזנות בהודו מדור לדור דרך במשפחה. הוא השתמש בזה כדי להצדיק את הקולוניאליזם הבריטי בהודו וכדי להוכיח את "חוסר היכולת של אנשי המזרח לנהל את ענייניהם עצמם", לדבריו.

הניסיון להוכיח שהזנות, כמו "התרבות הפרימיטיבית של הילידים" היא חלק מהטבע של המקום, הוא שגרם לו להפיץ את התפיסה המוטעית שמדובר בתופעה שאינה ניתנת להכחדה – לא יהיה לה סוף כי אין לה התחלה. נוסף על כך, עודד קיפלינג אימפריאליזם אמריקני בפיליפינים בספרו הידוע לשמצה ונוטף הגזענות "משא האדם הלבן" משנת 1899, שבו תיאר את הפיליפיני כ"חצי ילד חצי שטן".

יותר מ-35 מיליון אנשים נרצחו תחת המשטר הקולוניאלי הבריטי בהודו, זה שקיפלינג כגיבור תרבות תמך בו במופגן. מכל מקום, יחד עם הקולוניאליזם, הגיעה גם התפיסה שגופן של נשים הוא משאב כפי שהאדמה היא משאב. כדי לקבל בעלות על האדמה, קולוניאליסטים ידעו שעליהם גם לקחת בעלות על גופן של נשים. המודל הזה שוכפל בכל רחבי העולם. אימפריאליזם, קולוניאליזם ותעשיית המין קשורים בקשר הדוק יחד.

לעומת זאת, טענה ההיסטוריונית גרדה לרנר בספרה "בריאת הפטריארכיה" משנת 1986 כי "מכירת גופן של נשים אינה המקצוע העתיק בעולם, אלא הדיכוי העתיק בעולם. סחר בנשים היה הסוג הראשון של סחר, ובכך הפך אותן לתת אנושיות. זוהי בעצם תחילת דרכו של דיכוי נשים על ידי גברים". לטענתה, המקצועות הנשיים העתיקים ביותר היו מיילדות, חקלאות, מלאכה (קרמיקה, אריגה), לקט, רפואה ורוקחות, וטיפול נפשי. "לפני המצאת הבעלות על קרקעות ומערכות חברתיות פטריאכליות", טענה, "החזיקו נשים בסטטוס שווה ערך לגברים ונטלו חלק בחיים משותפים כמטפלות, בעלות מלאכה, מומחיות בצמחי מרפא, ועוד. שימוש במיניות במסגרת סחר חליפין החל יחד עם סחר החליפין, לא לפני כן". לכן, דקלום האמירה "זנות היא המקצוע העתיק בעולם" אינו אלא חזרה על מילותיו של אחד מגדולי הגזענים. חיזוק והצדקה של מערכות קולוניאליות ודכאניות כמו תעשיית המין מובילים לעוד ניצול, לא לשחרור.

בשנים האחרונות, אפשר להבחין ברשתות החברתיות בנשים שורדות זנות, שהפכו לאקטיביסטיות הנלחמות בנירמול של תעשיית המין. בין השאר, עלה השימוש בהאשטאגים המאתגרים את האמירה כי זהו "המקצוע העתיק בעולם" כמו למשל #WorldsOldestOPPRESSION. זה מעניין, כי הדבר מדגיש את העובדה שרק בגלל שמשהו קיים כבר תקופה ארוכה, אין פירושו שאי אפשר להכחיד אותו. כל מערכת חברתית נוצרה על ידי בני אדם, ולכן יכולה גם להגיע אל סופה על ידי בני אדם.

לא מזמן חברה קרובה, פעילה פמיניסטית שאלה אותי: "אבל למה את חושבת שנצליח להכחיד את הזנות? זאת אחת התופעות החברתיות הכי עתיקות". עניתי: "את יודעת מה עוד אחת התופעות החברתיות הכי עתיקות? פטריארכיה". וזה לא מקרי בכלל שהן הולכות יחד יד ביד. אז נכון שמסתבר שזנות היא לא המקצוע הכי עתיק בהיסטוריה, אבל היא בהחלט מספיק עתיקה כדי שבשנת 2022 נבין שהיא לא לגיטימית.