יום האישה הבינלאומי כאן ואוטוטו נשמע את השיח הקבוע על חוסר שוויון בין נשים לגברים בנושא השכר, על הפערים ביכולות להתקדם במסלולי קידום בעבודה, וכמובן על תפקידים שמעולם נשים לא נשאו בהן כמו נשיאת המדינה, רמטכ"לית, מפכ"לית ועוד. לצד זה יהיה הפזמון הקבוע על "העצמה נשית", שילווה, סביר להניח, בפרסומות למוצרי טיפוח, הלבשה ומיני שוקולדים.
בעיניי, הציפייה שמישהו (גבר?) יוציא לנשים את הערמונים מהאש ויפתח להן פתח להביא את עצמן לידי ביטוי מקצועי או אישי היא בדיוק ההפך מהמהות של יום האישה, ולטעמי גם מהמהות של הנשיות עצמה. יש כל כך הרבה נשים מוצלחות ומצליחות, בארץ ובעולם, שכבר הוכיחו לנו שהכל אפשרי. את המציאות אנחנו יכולות ליצור ולשנות. היו לנו ראשת ממשלה, היו נשיאות בית משפט עליון, נציבת שב"ס, יושבות ראש ומנכ"ליות של חברות ציבוריות בבורסה, שרות ומנכ"ליות של משרדי ממשלה, יש לנו עובדות מעולות ומנהלות מצוינות, ויש עוד ועוד דוגמאות של נשים שעשו כאן היסטוריה והגשימו את עצמן.
אז למה בעצם אנחנו צריכות את יום האישה הבינלאומי? נראה שהיום, שנקרא לפנים "יום הפועלות הבינלאומי", איבד מזמן תפקידו כיום שמסמל את מאבקן של נשים למען זכויותיהן הפוליטיות והמקצועיות. יש שיאמרו שהסיבה לכך היא הפיכתו ליום המבטא אהבה של גברים כלפי נשים, מעין עוד ולנטיין. אבל האמת היא שנשים, במיוחד במדינות המערב ובהן ישראל, לגמרי סללו להן דרך לתפקידי מפתח בחברה ובציבוריות הישראלית וכך גם פרצו דרך בכל הקשור לתנאי העסקתן.
פריצה של תקרת הזכוכית היא מטרה שכל אדם יכול לשים לנגד עיניו, לכוון ליעד שאליו הוא רוצה להגיע, ולפעול בכל כוחו כדי להשיגו. כך גם אישה: המגדר שלך לא יכול להיות תירוץ לבינוניות. זו תפיסה מיושנת, שאין בה ממש במציאות של 2022. אם יש לך חלומות, רצונות, שאיפות – צאי והגשימי אותן! יש בך את כל היכולות, הכלים והערכים כדי להצליח. את יכולה לבד, ולא צריכה טובות או "אפליה מתקנת" כדי להגשים את עצמך.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו