הממלכתיות: מפתח לחוסן החברה

בסוף השבוע האחרון נרשם מאבק נוסף של נשות הכותל, בחסות חבר הכנסת גלעד קריב, בניסיון לערער על הסטטוס קוו ההגמוני האורתודוקסי, שכולל הבניות מגדריות פטריארכליות. לכאורה, מדובר במאבק על פרקטיקות פולחניות־דתיות המבקש לקרוא תיגר על מנהג המקום, המוכתב על ידי משרד הדתות ברוח ההנהגה האורתודוקסית.

אך הסטת הזרקור מסמלי הקדושה המקשטים את האתר האיקוני אל עבר האתר עצמו, מבהירה שהקרב אינו על המרחב הדתי - אלא על הציבורי. רחבת הכותל, כמו מקומות אחרים במרחב הציבורי בישראל, טעונה במשמעויות, מסורות, סמלים ומנהגים, המעצבים פרקים בזיכרון הקולקטיבי של החברה הישראלית והיהודית.

התעקשותה של ההגמוניה האורתודוקסית לשמר את קווי המתאר הפיזיים של רחבת הכותל, ולהוסיף לתחום את גבולות המקום עבור מגזר שהתקבע בה במשך שנים, מובנת מאליה. לא פחות מכך מובנת שאיפתן של נשות הכותל להרחיב את גבולות אותה רחבה ממש, ובכך לאפשר גם למגזרים אחרים להתמקם במסגרת אותן ההגדרות.

הבהרה זו חשובה מאין כמוה, שכן היא מעמידה את מאבקן של נשות הכותל בשורה אחת עם קולות חברתיים אחרים, שהמשותף להם הוא המרחבים הציבוריים.

אחד כזה, למשל, הוא קולו של הסופר אמנון שמוש, שלדעת רבים נחשב מייסד הספרות המזרחית בישראל. מי שעיצב רבדים תרבותיים כבר בתקופת היישוב ופילס דרך לרבים אחריו, כבר בימיה הראשונים של מדינת ישראל, הובא לפני פחות משבוע למנוחת עולמים.

יש להודות, מאבקיו של שמוש להכרה מוסדית עבורו ועבור אייקונים תרבותיים אחרים, דוגמת סמי מיכאל, אלי עמיר ואביהו מדינה, היו פחות קולניים מזה של נשות הכותל. ייתכן שזו אחת הסיבות שבגינן לא זכה בחייו להתכבד בפיסה ראויה מרחבת התרבות הלאומית. עם זאת, לא היינו מעלים על הדעת ש"בשם המאבק לשוויון מעמדי" יפרוץ שר התרבות חילי טרופר אל מרכז הבמה הלאומית, ויתבע את מקומו, או את מקומם של אחרים, בחברה הישראלית.

הרי תפיסת ההנהגה את עקרון הממלכתיות כערך עליון, מבססת את ביטחונה של החברה הישראלית במסוגלותה להכיל את מגוון הקולות הנאבקים על המרחב הציבורי, מבלי שתיפגע אחדותה.

אך אל המרחב הזה ממש הגיח בסוף השבוע האחרון ח"כ גלעד קריב, כשהוא חמוש בחסינות פרלמנטרית ונטול כל מחויבות מוסרית להבטחתו הפומבית לנשיא המדינה, יצחק הרצוג. בהחלטתו להבריח ספר תורה לנשות הכותל בניגוד לנוהלי המקום, הוא פרץ את גבולות המרחב הציבורי שהתקבע זה שנים רבות ברחבת הכותל. בכך פגע קריב במדד הממלכתיות, שעיקרו לנסוך בחברה הישראלית ביטחון במסוגלותה להכיל את מגוון קולות המאבק הכלולים בה.

בעידן שבו תהליכי שוויון חברתיים הם חלק בלתי נפרד מהתמורות הרב־תרבותיות המוסיפות כל העת להתעצב, ביטחון זה מהווה רכיב מרכזי בחוסנה הלאומי של החברה. את המחיר לא ישלם קריב, וגם לא קול מאבק כזה או אחר. את המחיר נשלם אנחנו, החברה הישראלית, על כל מגוון קולותיה.