הַשָּׁכֵן הַמְּשֻׁגָּע

בִּשְׁכוּנָה מְלַבְלֶבֶת בִּסְטַיְל שַׁמְרָנִי
מְטֻפַּחַת גַּנִּים וְעִצּוּב,
גָּר שָׁכֵן עַצְבָּנִי, רֹב הַזְּמַן יַשְׁנוּנִי,
סוּג שֶׁל פִּיל בְּתוֹךְ חֶדֶר שָׁקוּף.

הַשַּׁלְוָה מְתוּקָה, הַחַיִּים כֹּה יָפִים,
כָּל הַזֶּבֶל נִקְבַּר בֶּחָצֵר.
קְהִלָּה הַטּוֹבֶלֶת בְּנֹפֶת צוּפִים
עַד אֲשֶׁר הַמְּשֻׁגָּע מִתְעוֹרֵר.

וּכְשֶׁהוּא מִתְעוֹרֵר מִתְנַפֵּל וְאַלִּים,
יֵשׁ פֹּה נֹהַל מְאוֹד תַּרְבּוּתִי.
לְשׂוֹחֵחַ אִתּוֹ בְּסִגְנוֹן טִפּוּלִי
גַּם אִם הוּא מִתְפָּרֵץ לַבָּתִּים.
הוּא עוֹקֵר מִדְרָכוֹת, מְאַיֵּם עַל כֻּלָּם,
מְחָרֵב עֲרוּגוֹת בַּשְּׂדֵרָה.
אֲבָל פֹּה זוֹ הֲרֵי קְהִלָּה מְכִילָה,
שֶׁחָלִילָה לָהּ כָּאן מִשְׁטָרָה.

"אָז נֵצֵא קְצָת לִסְקִי וְנַטִּיל עָלָיו קְנָס,
לְבַסּוֹף הַמְּשֻׁגָּע יֵרָגַע,
כִּי אֶצְלֵנוּ פּוֹתְרִים בְּעָיוֹת רַק בִּקְלָאס
וְעַל רֶקַע צְלִילִים שֶׁל עוּגָב".

רַק הַזְּמַן מְגַחֵך וְשׁוֹאֵל בְּלִי בּוּשָׁה:
"אֵיךְ הַלֶּקַח הַהוּא לֹא נִצְרַב?
כְּשֶׁשְּׁכוּנָה פַּסְטוֹרָלִית כֻּלָּהּ נִכְבְּשָׁה
בְּיָדָיו שֶׁל שָׁכֵן מְטֹרָף".