בקרב על התודעה, זלנסקי מסמן "וי"

בעידן הרשתות החברתיות הרגש קובע את הטון, ולכן השיח סביב המשבר בין אוקראינה ורוסיה מתורגם לפוסטים אמוציונליים. החל באינסוף אנשים שמחפשים את הקשר האישי הקלוש ביותר למכר יוצא אוקראינה, ועד גידופים כלפי הנשיא פוטין וביקורת על מי שלא עזבו מבעוד מועד את אזורי הקרבות. אלא שהשיח גם יוצר תודעה, ומאחר שמדובר בדרך כלל בשיח שטחי מאוד, קל לפספס כמה נקודות משמעותיות.

ראשית, עיניים מערביות אינן יכולות כמעט להבין את מעשיו של הנשיא פוטין. מי שלא בקיא ברטוריקה הרוסית שבה משתמש הנשיא, כמו למשל ההתייחסות ל"ניקוי אוקראינה מהנאציזם" בנאומו האחרון, מוצא עצמו מופתע מהמתקפה, שמכוונת לא רק נגד אוקראינה אלא כנגד מה שהוא רואה כתוקפנות המערבית בכללותה. מי שלא מכיר את הטרמינולוגיה של "אמא רוסיה", את מהלכיו הקודמים של פוטין, את אופן הפעולה השיטתי שבו הוא מספח את אוקראינה באמצעים צבאיים ואזרחיים מאז 2014, סופו שיעמוד נדהם מול הפלישה הנוכחית.

אחת הנקודות החשובות עוסקת בניצחון התודעתי. נשיא אוקראינה, וולודימיר זלנסקי, מציג דוגמה חשובה ומעניינת לתפקוד תקשורתי־תודעתי במערכה, הנושא פרי במובן שהוא מחזק את תחושת צדקת הדרך והרצון להילחם עבור אזרחיו. הוא גם מצליח לגייס את מדינות העולם ללוחמה לצידו. זלנסקי לא נעלם תקשורתית, מדי יום הוא מוציא קטעי וידאו שלו עם נאומים ומסרים לאזרחיו ולעולם. את הודעותיו הוא מעביר באוקראינית ובאנגלית.

זלנסקי מעודד את האזרחים להפיץ סרטי וידאו, ראיונות ותמונות אל העולם על מה שקורה באוקראינה: פגיעה בכוחות הרוסיים - אך גם של הצד האנושי והפגיע, הצד הנזקק. הוא לא מתבייש מצד אחד להראות פטריוטיות בלתי מתפשרת ועמידה על שלו, ומצד שני לומר באופן מפורש כי הוא זקוק לעזרה נגד הצד הרוסי, האלים. בניגוד כמעט מוחלט להתנהלות הנשיא חסר הניסיון, ברוסיה רוב הזמן יש שתיקה.

ההתנהלות הנכונה של זלינסקי הביאה לכך שמדינות המערב התייצבו ללא סייג לצדו, ככוח "משלים" למדינה שנלחמת בעיקר באמצעים מסורתיים, עם טנקים וטילים בשדה הקרב ובקבוקי מולוטוב ברחובות, אבל בלי אמצעי סייבר מתקדמים, מודיעין מתוחכם או יכולות גרעיניות, לפחות לא ככל שידוע.

זו הפעם הראשונה שבה מדינות המערב מתאחדות בצורה כה ברורה מאחורי צד אחד במלחמה ומפעילות כמעט את כל הכלים הכלכליים העומדים לרשותן כדי להעביר מסר ברור: We mean business. בתחילה נשמע זלזול כלפי הנשיא ביידן והמערב בכלל כשהבהירו כי אינם מעוניינים בעימות פיזי, אך כיום מתעצמת ההבנה שאולי מדובר פה במערכה מסוג חדש, שיש לה פוטנציאל להניב פירות.

במלחמת התודעה, במיוחד בזאת המנהלת במושגים "הוליוודיים" את המערב, שבה יש צד חלש וצד חזק, האסטרטגיה של זלנסקי עובדת ובגדול. ההתגייסות של מנהיגי המדינות וההפגנות ברחבי העולם בעד אוקראינה שהולכות ומתרבות, הן רק שתי דוגמאות לכך. במערכה התודעתית הבינלאומית נשיא רוסיה כבר הפסיד.