אל מול עינינו - האימפריה האמריקנית נחלשת

קיימת נטייה לנסות למצוא הגדרה נאותה למצבו של העולם, או ליתר דיוק - למצבו של פלח משמעותי ממנו. אבל יש קושי במציאת נוסחה הולמת שתסכם את המתרחש במילים ספורות. מי שעוקבים אחר הנעשה באוקראינה לא יכולים לחדור למוחו של פוטין ולפענח את החידה - לאן פניו? אם להסתמך על קורותיה של רוסיה ועל שליטיה לאורך דורות, הרי הכיוון שבו מוליך פוטין את גייסותיו אינו מצטמצם לביצועה של משימה "קלה" בדמות האויב האוקראיני.

אם לשפוט את מהלכיו עד כה, ניתן להעריך כי מן העימות הנוכחי ייצא הנשיא פוטין בצד המנצח: מנצח את ארה"ב, את בריטניה ועוד מדינות, שהתייצבו לצידה של אוקראינה, כלומר לצד האמריקנים. גם אם תתבדה הערכה זו והעימות יסתיים בניצחון המערב, פוטין לא יושפל ולא ינוצח. זו דרכם של שליטי רוסיה, הצארים, לדורותיהם. והצאר הנוכחי הולך בדרכם.

הרוסים לא מוותרים על שטחים. בדיוק לפני שמונה שנים השתלטה רוסיה, גם כן בהנהגת פוטין, על חצי האי קרים, ועילת הכיבוש, כאז כן עתה: אוקראינה נטתה אז והיום למערב, עוינת לרוסיה במזרח. בהדרגה השלימו הרוסים את סיפוח חצי האי, והיכן היתה ארה"ב? גם אז, סנקציות שלא גרמו לנסיגה.

מדי פעם, מתפרסמות הערכות מלומדות כי ארה"ב נמצאת בתהליך שקיעה. יש האומרים: האימפריה אינה מה שהיתה פעם. אמנם האמריקנים שלחו פעמיים את גייסותיהם ליבשת אירופה, כדי לחלצה מידי גורם שביקש לקרוע נתח ממנה ולהכפיפה לרודן. אבל עתה עומדת ארה"ב לחתום עם איראן על הסכם, אשר לדעת מומחים יאפשר לפתח פצצה גרעינית ואת אמצעי השיגור. וזאת, כאשר העולם קולט את דברה של מדינה חברה באו"ם המאיימת בהשמדת ישראל.

יש הטוענים כי ישראל נכשלה בניסיונותיה למנוע את חתימת ההסכם הגרעיני הגרוע, או לערוך בסעיפיו שינויים משמעותיים. יריבי בנימין נתניהו טוענים כי את אשמת "הכישלון" בבלימת איראן יש לתלות בצעדים שנקט נתניהו. גם ראש הממשלה נפתלי בנט ושליחיו מתריעים מפני האיום האיראני. אבל רק פרשנים שהם יודעי־כל, כידוע, ישכילו אותנו באשר לדרך הרצויה לבלום את הבולמוס הגרעיני של טהרן. בעיני ישראלים ארה"ב מגלה רפיסות, הן כלפי התוקפנות של רוסיה והן ערב חתימת ההסכם הגרעיני החדש־ישן.

לא נשכחה עדיין הנסיגה המבוהלת מאפגניסטן, הנשלטת על ידי הגורם האסלאמי הקיצוני ביותר. החלל הנוצר עקב חולשה של מעצמה אחת, מתמלא מייד במזימותיה של מעצמה יריבה. ולישראל נותרה דרך אחת, כל עוד פוטין לא מתכוון להתפשר: הליכה בין הטיפות, כעמדתה הרשמית, הגלויה, כלפי העימות הרוסי־אוקראיני. אחרי הכל, לא נופתע אם הנשיא פוטין לא יסיט את מטוסי הקרב הרוסיים מנתיביהם בשמי סוריה.