אז מי אחראי לשימור הפערים בהשכלה?

לוויכוח בין ח"כ דודי אמסלם לבין נשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות הצטרף לאחרונה פרופ' מני מאוטנר, משפטן מאוניברסיטת תל אביב. במאמר ב"הארץ" מתקיף מאוטנר בחריפות את הליכוד, שלדעתו לא פעל כלל לצמצום פערי ההשכלה בין אשכנזים למזרחים מאז מהפך 1977. והוא מציג את השאלה: האם אי פעם בחמשת העשורים האחרונים דיברו אנשי הליכוד בהרחבה על שאלת החינוך וההשכלה?

מול נחרצות תשובתו השלילית, אבקש להציג עמדה הפוכה: זהו הממסד האקדמי, בהנהגת המועצה להשכלה גבוהה (מל"ג), שפעל במשך חמישה עשורים למנוע ולצמצם את שילוב המזרחים בתוך האוניברסיטאות.

באיזו עוד מדינה בעולם המערבי, ולמעשה בעולם כולו, הציג הממסד האקדמי התנגדות עיקשת ועקבית לפתיחת אוניברסיטה חדשה בחמשת העשורים האחרונים? רק בישראל. ובכן, רק בישראל הממסד האקדמי עקבי בהתנגדותו להקמת אוניברסיטת מחקר חדשה. האם חסימה של הקמת אוניברסיטה סייעה לשריון המקומות לאליטות האשכנזיות הוותיקות, או לא? האם מדיניות זו תרמה לשכפול ולשעתוק של המבנה האתני־מעמדי בישראל? להבנתי, כן.

אוניברסיטת אריאל ואוניברסיטת רייכמן הוקמו למרות ההתנגדות החריפה של המועצה להשכלה גבוהה והאוניברסיטאות הוותיקות. מדוע הממסד התנגד להקמת אוניברסיטה חדשה ב־1971 בצפת, כשמדינת ישראל מנתה שלושה מיליון אזרחים, וגם כיום הוא מתנגד בחריפות להקמת אוניברסיטה חדשה כשישראל מונה תשעה מיליון?

לשם השוואה, בשבדיה פעלו ב־1970 שמונה אוניברסיטאות מחקר וכעת פועלות 18, וזאת על אוכלוסייה בת 10 מיליון אזרחים. מעניין איזו מדיניות של סולידריות חברתית מנחה את האליטה האקדמית שם. דרך אגב, בלגיטימיות ובביסוס שתי האוניברסיטאות החדשות, אריאל ורייכמן, היתה למפלגת הליכוד השפעה מכרעת.

אוניברסיטה חדשה לא מוקמת רק כי הממשלה החליטה על כך. בשנת 2005 החליטה ממשלת ישראל בהנהגת הליכוד על הקמת אוניברסיטה חדשה בצפת. יש תקציב ויש רצון ציבורי רחב למהלך זה. אולם אוניברסיטה מוקמת על בסיס שיתוף פעולה הדוק בין הממסד האקדמי לבין הממשלה. כאשר צד אחד של המשוואה מתנגד בחריפות לאוניברסיטת מחקר חדשה, התוצאה היא המצב הנוכחי העגום. האשמה בחסימה אינה מוטלת על הליכוד אלא על גישת האוניברסיטה העברית, על ועד ראשי האוניברסיטאות ועל הוועדה לתכנון ולתקצוב.

בכנס שנערך לאחרונה בנושא השכלה גבוהה, המליצה פרופ' חגית מסר־ירון, סגנית יו"ר המל"ג לשעבר, שתוקם בגליל לכל היותר "מכללת מחקר". להבנתה, בשום פנים ואופן אין צורך באוניברסיטה חדשה בגליל. אולי ועדת אהרון צ'חנובר תביא בשורה חדשה. ימים יגידו אם הוועדה לתכנון ולתקצוב תתמוך סוף־סוף בהקמת אוניברסיטה חדשה, אחרי התנגדות מסורתית במשך 50 שנה.

הליכוד תמיד חיפש דרכים לסגור את פערי ההשכלה בין אשכנזים ומזרחים. המכשולים שהערים הממסד האוניברסיטאי דחף את הליכוד לאמץ את נתיב "מהפכת המכללות". אף שלדעתי יש במודל זה סממנים של "מלכודת ניעות", שנועדה לצמצם ולמתן את שילוב המזרחים בהשכלה גבוהה, הרי מול עוצמת הדיכוי של הממסד האקדמי היתה זו האופציה היחידה להתניע תהליכי שינוי - והליכוד אימץ אותה.

לימור לבנת, שרת החינוך ב־2001, חוללה מהפכה בעולם האקדמי כאשר שינתה את הרכב המל"ג ודאגה לכך שנציגי המכללות יקבלו ייצוג הולם במועצה על חשבון הפרופסורים באוניברסיטאות. האם נסתרה מעיני פרופ' מאוטנר מלחמת החורמה שניהל נגדה הממסד האקדמי? גם בנייתה של הפקולטה לרפואה בצפת, שסגן ראש הממשלה דאז, סילבן שלום, לקח חלק חשוב בקידומה, לא נעשתה אלא מתוך רצון להקמת אוניברסיטת מחקר חדשה.

האמת היא שבכל צומת דרכים שבו פעל הליכוד לפתיחת מערכת ההשכלה הגבוהה ולהסרת חסמים בפני הפריפריה והמזרחים, הגיב הממסד האקדמי בעמידה על הרגליים האחוריות כדי למנוע את שילוב המזרחים באקדמיה הישראלית.