מתוך הצעקות מבינים שיש בעיה

זה המכתב שלא נכתב, ושעוד ייכתב. הוא חייב להיכתב.

"שלום לך, ח"כ אמסלם. אני חורגת ממנהגי, עם דברים שבדרך כלל לא נכתבו או נכתבים על ידי אנשים במקום העבודה שלי. תהיתי אם להמשיך להתעלם מהזעקה שהשמעת, והחלטתי שלא. שכדאי להקשיב לה ולהשיב עליה. הייתי יכולה ללכת בדרך הרגילה ולשגר את מכתב התגובה הרגיל, שהוא גם היחיד שנמצא בתיקיית 'תגובות לביקורת' במחשב של הדוברים שלי, ולהתייחס למתקפה הפרועה ושלוחת הרסן נגד שלטון החוק, תוך קעקוע סמכותם של מוסדות השלטון וגורמי אכיפת החוק ופגיעה אנושה ומתמשכת בדמוקרטיה, ולהוסיף גם שאנו, אשר על שלטון החוק, לא נירתע ולא נפחד מהניסיונות הנואלים הללו ונעמוד בעוז על הגנת מבצר הצדק ומצודת המשפט, רוח אפה ודופק חייה ופרכוס חדרי לבבה...

"אבל החלטתי שלא. שדי. שנמאס כבר ושזה לא בדיוק עוזר. כלומר, זה עוזר מאוד לחיזוק העמדה הציבורית שתומכת בי ובמוסד שאני עומדת בראשו, אבל זה ממש לא מזיז דבר לגבי כל מי שלא מחזיק בעמדה הזו.

"אז רציתי להגיד לך שההשתוללות הזאת בכנסת היתה לא לטעמי, ושגם אם צודקים - לא מדברים ככה, ושאין שום קשר בין דחיית העתירות שלך לבין הדרת מזרחים מבית המשפט העליון. אבל בכל השאר אתה צודק. אנחנו בבעיה. חלק עצום מהעם שאתה נמנה עם מייצגיו חושב שהתפיסה הבסיסית הזו, שהשתלטה עלינו לפני שנים ושאנו מתקשים להיחלץ ממנה - שלפיה אנחנו האחראים לאופייה של המדינה, ואנחנו האחראים להגנה עליה מפני תוצאות פוליטיות שעלולות לקבוע את אופייה והתנהגותה באופן שלתפיסת קודמינו אינו רצוי - התפיסה הזו מסוכנת ואנטי־דמוקרטית. כלומר, היא היתה יכולה אולי להתקיים, ואפילו לתפקד, אם הרכב בית המשפט היה משקף את הרכב בית המחוקקים, וגם אז היא היתה מיותרת. במצב הנוכחי, כשהרכב בית המשפט הוא כמעט שרירותי, וכשהרוב הגדול של חבריו חושב בדיוק אותו דבר בסוגיות הליבה, הוא הופך להיות שחקן פוליטי. וזה מסוכן, כי להבדיל מהכנסת - הוא לא בנוי על נבחרים שאפשר להדיחם. כך חושב החלק הזה בעם שאתה מייצג.

"ודווקא הזעקות שלך, שבאמת היו קצת גסות רוח, הוכיחו לי פתאום שכך אי אפשר להמשיך. שתגובות בסגנון 'שוב תוקפים את שלטון החוק' או 'די להסתה ולפילוג' לא עושות את העבודה. בית משפט שלא זוכה לאמונו של חלק עצום מהעם, שנתפס כמי שחורג מסמכותו, שנחשד לפעמים בהטיה פוליטית - הוא לא בית משפט שסובל מבעיה תדמיתית. בית משפט כזה מאבד את בסיס סמכותו. הוא לא בית משפט.

"את כל זה הבנתי כששמעתי שוב את ההשתוללות הזו שלך, שדווקא במקרה הזה לא היתה רלוונטית. דחיית העתירות היתה עניינית, לטעמי. ותפסיק להאשים אותי אישית בשנאת מזרחים. גדלתי במעברה וכו', וגם לא חייבים לשים את כל 'ישראל השנייה' על הנושא המזרחי. לך זה מפריע מהצד המזרחי, חרדים מרגישים כך כי הם חרדים וצאצאי רביזיוניסטים יכולים לטעון אותה טענה בגלל השיוך הפוליטי. וכולכם צודקים.

"בוא נפסיק להתכתש בכנסת ובאולם. בוא נדבר. כי אני מבינה שאנחנו בבעיה".