רפורמות? שר הדתות נשאר נאמן לאורתודוכסיה המחמירה

ומה עם חוקי נירנברג?

כלל נקוט בוויכוחים אידאולוגיים, וחוק גודווין שמו. משמעותו: הצד הראשון בדיון שמשווה או מזכיר את הנאצים, "מפסיד" אוטומטית בפולמוס מתוך הנחה סבירה שאם הגעת עד היטלר, כנראה שטיעונים הגיוניים כבר אין לך בנמצא.

אז הזכרתי את נירנברג כבר במשפט הפתיחה והפסדתי בוויכוח, אבל הדיווחים על תיקון לחוק השבות תמורת סוכרייה ליברלית בדמות התרת נישואים אזרחיים בקונסוליות ישראליות מחייבים לומר לשר הדתות מתן כהנא: אם חוקי נירנברג וזוועות הנאצים כללו בתוכן גם ילדים לאבות יהודים ואמהות שאינן יהודיות, גם חוק השבות - להבדיל - צריך לכלול אותם.

העיסוק בדיל הנרקם בין השר כהנא לבין יו"ר הוועדה לשירותי דת, יוליה מלינובסקי, נוגע באחד העצבים החשופים ביותר של החברה הישראלית: שואה, ציונות והקשר שביניהן. העסקה הנוראית הזאת, אם תצא לפועל, תצמצם את זכאותם של אנשים מ"זרע ישראל" - קריטריון הלכתי מוכר שניתן להקל בו - ובעצם פועלת נגד הרעיון המארגן של מדינת ישראל: עידוד עליית יהודי העולם.

ובשביל מה? נישואים דרך קונסוליות בחו"ל, רק כדי שחס וחלילה במקרה גירושין בכל זאת יהיה צורך להתייצב במדרגות הרבנות? האם בשביל צעד מינורי שווה לשחוט פרה קדושה כמו חוק השבות? תזכורת: החוק נחקק בשנת 1950. ממשלה כה צרה, שנשענת על חודו של קול, צריכה להיות אמיצה מאוד כדי לגעת בחוק שנחקק לפני 72 שנה, בימים של קונצנזוס לאומי והסכמה רחבה.

אבל זה לא רק חוק השבות. קחו למשל את מתווה הכותל. ההתבטאויות האחרונות של כהנא בנושא מביעות ניכור לרעיון הפשרה ברחבת הכותל המערבי, מה שמלמד על האכפתיות הדלה עד לא קיימת שלו מהקשר של מדינת ישראל עם יהדות התפוצות, קשר שהולך ונפרם לאיטו. למעשה, בזכוכית מגדלת לא תמצאו הבדל בגישתו כעת לבין קודמיו החרדים בתפקיד.

חלקים מסוימים בציבור הכללי אולי העריכו את רפורמת הכשרות של שר הדתות, אך הרפורמה המצומצמת הזו לא באמת פתחה את שוק הכשרות לתחרות, וככל הנראה גם לא צפויה להוזיל את מחירי המזון.

במילים אחרות, אם עד עתה נראה היה שהצעדים האחרונים בכיווני דת ומדינה הם משב רוח מרענן, כעת מתחזק הרושם שמתן כהנא נכנס למשרד כדי להיות שר האורתודוקסיה המחמירה, בדיוק כמו קודמיו, ואלו רק צבע הכיפה וסוג הבד שהשתנו.