משרד החינוך להייטקס

בכל לעג מוחצן מסתתרת איזושהי קנאה נסתרת. זו הסיבה שלא פעם, כשאנחנו מנסים להגחיך מישהו, אנחנו דווקא הופכים אותו לגדול קצת יותר.

בשדה התרבותי במיוחד יש לקריקטורות נטייה לקום על יוצריהן, ו"ארץ נהדרת" מספקת לכך שלל הוכחות. אחרי שהפכו את הפילוסים ואת הטורטלים לדמויות המוכרות בכל בית ועליבות חייהם של חברי הפרלמנט אורגנה מחדש כקומדיית פולחן, התפנו הכותבים להעניק טיפול דומה לבועת ההייטקס. חברת הסטארט־אפ הפיקטיבית Webos היא לא רק הדבר הטוב היחיד בעונה הנוכחית של "ארץ", היא גם תיעוד מדויק של הרגע העכשווי בחייה של החברה הישראלית.

דמות היזם הנואש, שמגלם אודי כגן, אולי התחילה כפתטית, אבל אפשר להניח שהיא תהיה התחפושת הכי פופולרית בפורים הקרוב בהרצליה פיתוח וברמת החייל. נדמה שחזונו העתידי של שר החוץ, על אודות מיליון עובדי היי־טק בישראל, הוא תוצאה ישירה מצפייה במערכונים שמייצר מקום עבודתו הקודם. גם את רצונה העז של שרת החינוך, גם היא בוגרת לוח השידורים של ערוץ 12, לקדם רפורמת חינוך שיעדיה החומרניים ברורים, יש לתלות בראייה מחודשת של בתי הספר. הללו אינם עוד בית יוצר לנשמת האומה, הם מקסימום נקודת ההזנק של אומת ההיי־טק העתידית.

כל תלמיד יכול להבין מה עומד מאחורי הרפורמה בבחינות הבגרות, שעליה הצהירה השרה בשבוע שעבר. התוכנית החדשה מייצרת היררכיית מקצועות התואמת את החזון החומרני החדש: במקצועות בעלי אפיל פרקטי כמתמטיקה וכאנגלית ייבחנו התלמידים בבחינות חיצוניות המחייבות הכנה נרחבת ושהצלחה בהן אינה מובטחת, בעוד בספרות, בהיסטוריה, באזרחות ובתנ"ך יינתנו הציונים הסופיים בהתאם לשיקול דעתם של המורים ולקומבינה ההישגית שייאלצו לייצר. בדומה למהפכות דומות ונשכחות של שרי חינוך קודמים תניב התוכנית אקזיט פופוליסטי קצר מועד, אולם יש לתת את הדעת על אודות המשמעויות מרחיקות הלכת של שינוי הערכים החינוכי.

מאז ומעולם התקיימו במערכת החינוך הישראלית מסגרות אשר ראו את ייעודן כמקצועיות גרידא. בתי ספר מקצועיים הכשירו בעלי מלאכה מיומנים, אך המערכת ככללה ביקשה לייצר בוגרים סקרנים וידענים, שעולמם אינו צר כעולם נמלה פועלת (והם גם שמעו על המשוררת האחראית לדימוי). רפורמת הבגרויות עומדת להפוך את כל מוסדות החינוך לבתי ספר מקצועיים. המשרות בהיי־טק נהנות אמנם מדימוי זוהר יותר מהפרנסות של פעם, אך כמו במשפט המיוחס לג'ורג' ברנרד שו, העיקרון כבר ברור, כל מה שנשאר להתווכח עליו הוא גובה המשכורת.

האירוניה היא, שדווקא מי שנשאו פעם בגאווה את דגל החינוך ההומניסטי ממלאים כעת את פיהם מים. קולם של פדגוגים, נציגים של זרמי חינוך שהניפו בגאווה את דגל החיפוש אחר ערכי מוסר וצדק, אינו נשמע. השלמתם עם מזעור המרכיב הערכי בחינוך תוביל ליצירת דור המסוגל "לעשות רילוקשיין" לעמק הסיליקון, אך המתקשה להבין ערכים אנושיים, יצירות אמנות, מהפכות חברתיות, ולייחס להם חשיבות. כך מוביל משרד החינוך את התלמידים לסגידה עיוורת לעגל הזהב. אם יצליח, הם גם לא יידעו לעולם מהו מקור הביטוי.