דו"ח ארגון אמנסטי שהתפרסם אתמול והמכנה את ישראל "מדינת אפרטהייד" הוא בליל נוסף של ההאשמות האנטישמיות המוכרות. לרגע אין לסבור כי יש קשר בין האשמות מופרכות אלו לסכסוך הטריטוריאלי ארוך השנים בין העם היהודי לעם הפלשתיני – או לזכויות אדם. יש גם לזכור כי עסקינן בארגון הידוע בתקריות אנטישמיות מביכות, שבדומה לארגונים אחרים סימן מראש את המטרה וסידר את העובדות לאחר מכן.
כדי להבין כמה מופרך הדו"ח, נבחן את טענותיו העיקריות. הארגון טוען כי ישראל היא מדינת אפרטהייד בכל גבולותיה (כולל גבולות 48') ומבצעת פשעים נגד האנושות. המונח "אפרטהייד" מתייחס למשטר גזעני כפי שהונהג בדרום אפריקה, שם נמנעה גישה למקצועות ולמוסדות להשכלה גבוהה מציבור שלם של אנשים, שגם נאלצו לעמוד בתורים נפרדים, לשבת במקומות ישיבה נפרדים, לעשות שימוש בשירותים נפרדים ואף לבחור בן או בת זוג בצבע עורם. לו הייתה ישראל מדינת אפרטהייד, לא היינו יכולים לראות ניצב במשטרה, אלוף בצבא, שר בממשלה, ממונה על המאבק בקורונה, ומשנה לנשיאת בית המשפט העליון מבין בני הלאום הערבי.
הלאה. הדו"ח אינו מתמקד בביקורת עניינית ולגיטימית אלא מנצל את הדין הבינלאומי באופן ציני ומעוותו בכדי לערער את עצם הלגיטימיות של מדינת ישראל. זו אג'נדה אנטי-ציונית טהורה המהווה ביטוי מובהק של האנטישמיות המודרנית הטהורה. הדו"ח עושה שימוש שיטתי במונחים וביטויים בעלי קונוטציות אנטי-ציוניות ואנטישמיות, כגון "שליטה יהודית" ו"עליונות יהודית", מונחים השאובים במישרין מהפרוטוקולים של זקני ציון ומה"דר שטרימר".
חוק השבות מוגדר בדו"ח כחוק גזעני לצד האשמה כי המטרה בהקמת המדינה הייתה השתלטות יהודית על חבל ארץ זה. המחברים רק שכחו כי אין מדובר בהשתלטות אלא שיבה, וכי הדרך לשיבה הייתה כרוכה בין השאר בהשמדה שיטתית של רבע מהעם היהודי על ידי הצוררים הנאצים.
ההתייחסות למדינת ישראל כ"חסרת רחמים בעזה" נעשית באופן חד-צדדי, דמוני וללא שום התייחסות לכך שמדינת ישראל מעולם לא יזמה מערכה ברצועת עזה מרצונה, אלא רק הגיבה למטחי הטילים שנורו על יישוביה, בניה ובנותיה, ואף זאת לאחר תקופת הכלה, ולמעשה פעלה תחת דוקטרינת ההגנה העצמית המוכרת בדין הבינלאומי. נשכח מכותבי הדו"ח כי כל פעולה של צה"ל התבצעה תחת עיניהם הפקוחות של משפטני אגף הדין הבינ"ל בפרקליטות הצבאית, וכל מתקפה קיבלה את אישורם מראש.
הדו"ח גם מתאר את האזרחים הערבים, שפרעו באזרחים היהודים בערי ישראל כמפגינים "רגועים ושוחרי שלום" ללא כל אזכור לאזרחים שהותקפו, נפצעו ואיבדו את חייהם ורכושם רק בשל היותם יהודים ישראלים.
מטרתו של הדו"ח אינה אפוא ליצור שיח, לתרום לקרבה או שלום בין העמים. הוא מלבה שנאה, מעודד חרמות ומהווה עוד כלי נשק בארסנל הכלים של אלה שאסרו מלחמה על עצם קיומה של ישראל.
על רקע הדו"ח, אולי יש לשקול לבטל אחת ולתמיד את הטבת המס לתרומות הניתנות לאמנסטי על ידי אזרחים ישראלים בהתאם סעיף 46 לפקודת מס הכנסה. בעבר היו ניסיונות לשלילת הטבה זו מכוח חוק החרם, לאחר קמפיין בינלאומי שהשיק הארגון תחת השם "50 שנות כיבוש" וקריאתו להחרים את מדינת ישראל ולהטיל עליה אמברגו נשק, אך המהלך לא יצא בסופו של דבר לפועל. אינכם סבורים כי באה העת לכך?
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו