"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

עתיד בונים לטווח ארוך, לא בכסף מהיר

מי שלא מתכנן היום את מגורי המחר של הבדואים בנגב, בתכנון ארוך טווח שמשקף את הגידול הטבעי באוכלוסייה ובצרכים - לא רק עושה נזק גדול היום, אלא גם עוקר כל תקווה לעתיד טוב יותר

,עודכן
0השמעה
מבט על כסייפה. "אל תמטירו עלינו כסף ממסוקים", צילום: יהודה פרץ

במהותי, אני לא איש של הפגנות. מעדיף תמיד לקיים דיון מעמיק, לנהל תהליך עבודה רציני, לבחון חלופות, ללמוד ולקבל יחד החלטות. אז למה השתתפתי בהפגנת הבדואים השבוע מול משרד ראש הממשלה?

כי אנחנו בפרשת דרכים היסטורית. כי משהו טוב, ואני מתעקש לומר טוב, קורה בחברה הבדואית, ואסור שהרגע הזה ינותב לכיוונים לא נכונים. כי בשעה זו ממש מתלבטים בממשלה מה לעשות בעניין תוכנית החומש החדשה לחברה הבדואית, אבל שוב עושים את כל אותן הטעויות שנעשו בעבר. כולנו יודעים איך הגדיר פעם איינשטיין את מי שעושה אותו הדבר בדיוק ומצפה לתוצאות שונות...

מי שלמד מחקרים ארוכי טווח במדיניות ציבורית, אמור לדעת את העובדה הבאה: אוכלוסייה מיואשת, חסרת תקווה, באופן פרדוקסלי לא דורשת מהשלטון לשפר את מצבה. היא מתבוססת בהיעדר התקווה, ובעיקר בהיעדר האמון ברשויות, ואפילו לא טורחת להתלונן. ואז, כחלק מתהליך תיקון מבורך, כשמשהו טוב מתחיל לקרות - בשלב הראשון היא מתחילה לזקוף ראש, להביט ימינה ושמאלה ולומר בקול ברור: "גם לנו מגיע".

זה בדיוק מה שקורה עכשיו בחברה הבדואית בנגב. הציבור הבדואי התחיל לעבור ממצב של ייאוש למצב של תקווה, והוא מתחיל, בצדק, לפתח ציפיות ולומר למקבלי ההחלטות: גם לנו מגיע, בדיוק כמו כל אזרח אחר במדינה - כמו בבאר שבע, באופקים, בנתיבות או בלהבים. מגיע לנו לחיות ברווחה ובסביבת מגורים שמתאימה למאה ה־21. לא יותר - אבל גם לא פחות.

המדינה היתה צריכה לקפוץ על המציאה, לזהות את הרגע החשוב הזה ולנתב אותו לתיקון היסטורי. הרי זהו רגע נדיר וחיובי של הבעת אמון. אבל מה קורה בפועל? בדיוק ההפך. המדינה נבהלת ונסוגה בהיסטריה לאחור.

ואז, כשהשטח אצלנו מתחיל לבעור, מגיע מצעד הפוליטיקאים המוכר עד לזרא. הם מצלמים, מצייצים בטוויטר ושוב מבטיחים את הדבר שהכי קל להבטיח: עוד תקציבים.

אבללא צריך עוד תקציבים. אל תמטירו עלינו כסף ממסוקים. בסרט הזה כבר היינו. תוכניות שמתכננים בירושלים או בתל אביב - בלתי אפשרי ליישם בכסייפה או בחורה. מי שתכנן יישובים חדשים ומתקדמים כמו מודיעין או חריש, וחושב שהבדואים יסתפקו בעזובה ובשיממון - לא יודע מה הוא סח.מי שלא מתכנן היום את מגורי המחר של הבדואים בנגב, בתכנון ארוך טווח שמשקף את הגידול הטבעי באוכלוסייה ובצרכים - לא רק עושה נזק גדול היום, אלא גם עוקר כל תקווה לעתיד טוב יותר. נמשיך להפגין עד שנראה נכונות אמיתית לשתף אותנו בתהליכי התכנון, או עד שנאבד סופית את האמון ונשוב למחוזות הייאוש.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

אברהים נסאסרה

הכותב הוא תושב לקיה, פעיל חברתי, יזם כלכלי־חברתי בחברה הערבית, מייסד ויו"ר קבוצת תמאם יוזמות

כדאילהכיר