הרפורמה בחקלאות - מכה לחקלאים ולציבור

אנחנו, החקלאים, לא נגד שינויים, ואף הוכחנו זאת ברפורמות קודמות • אך חשוב שהדברים ייעשו בהיגיון ומתוך הסכמה, ולא ב"הנחתה" חד־צדדית שפוגעת בכולם

הפגנת חקלאים בצומת ביל"ו, יולי אשתקד

לאחרונה פורסם "מאזן אספקת המזון 2020" של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, שמטרתו היא לגבש את תמונת המצב ולהציג לקובעי המדיניות מידע על כמות האספקה של המזון בישראל ועל מידת התלות של המדינה ביבוא. מהנתונים עולה כי למדינת ישראל יש תלות בעייתית מאוד במזון המיובא: 97 אחוזים מאספקת הדגנים בישראל מקורה ביבוא, וכך גם 91 אחוזים מהדגים, 75 אחוזים מאספקת הקטניות, הבוטנים והאגוזים, ו־62 אחוזים מאספקת בשר הבקר.

הנתונים הללו מצטרפים לשני אירועים משמעותיים אחרים: דו"ח מיוחד של הפאנל הבין־ממשלתי לשינוי האקלים של האו"ם, שהעלה ממצאים מדאיגים בנוגע להתחממות הגלובלית ולהשלכותיה; והרפורמה בחקלאות והצווים המתוכננים להסרת המכסים, שמקדמים בימים אלה שרי האוצר והחקלאות ואשר עתידים להגדיל עוד יותר את התלות של ישראל ביבוא מאסיבי וחסר רסן של תוצרת חקלאית מחו"ל, תוך פגיעה אנושה בחקלאות הישראלית ובחקלאים המקומיים. זאת, אף שניסיון העבר - למשל, היבוא לארץ של תפוחים, אגסים, בקר או דגים, כבר הוכיח כי יבוא של תוצרת חקלאית לישראל אינו מוריד את המחיר לצרכנים.

השילוב של כל אלו יחד יפגע קשות במדינת ישראל ובאזרחיה. כפי שהוכח במשבר הקורונה ובסיטואציות נוספות בעבר, בשעת משבר - כל מדינה מתכנסת בתוך עצמה ודואגת קודם כל לאזרחיה. והנה, בעוד נתוני הלמ"ס מעידים על התלות הגדולה של ישראל במזון שמגיע מחו"ל, והשרים מנסים להגדיל עוד יותר את התלות ביבוא, מתפרסם דו"ח מדאיג של האו"ם, שלפיו זמינות המזון תיפגע, העולם ייקלע למצוקת מזון - וכל מדינה תשמור לעצמה את המזון שהיא מייצרת. ואם מדינת ישראל עומדת להתבסס על יבוא - מה נעשה בעת משבר? האם קיימת תוכנית חירום לאומית למצב שבו יש מחסור בקמח? בבשר? בפירות ובירקות?

לכך יש להוסיף גם את סוגיית הביטחון התזונתי של אזרחי ישראל. הרפורמה המתוכננת תביא להפחתה משמעותית של התוצרת החקלאית המיוצרת בארץ. בעלי הלולים בצפון הארץ, מגדלי הירקות בעוטף עזה ואלפי חקלאים נוספים בכל רחבי הארץ לא יוכלו לעמוד בהוצאות וייאלצו לנטוש את ענפי החקלאות ולחפש את פרנסתם במקצועות אחרים. וכאשר האסון העולמי יגיע, ישראל לא תהיה ערוכה להאכיל את תושביה.

מרגע שמדינת ישראל תתבסס בעיקר על יבוא חקלאי, יהפכו אזרחי מדינת ישראל ל"שבויים" של המדינות שמהן תגיע התוצרת הזו, ובהן גם מדינות שישראל לא בראש סדר העדיפויות שלהן, בלשון המעטה, כמו מצרים וטורקיה. האם אנחנו יכולים לסמוך על המדינות הללו שברגעי משבר כלכלי או אקלימי, כאשר הן צריכות להאכיל את תושביהן, הן ישלחו אלינו מספיק מזון להאכיל גם את תושבי מדינת ישראל?

חשוב גם ללמוד לקח ממשבר הקורונה המתמשך, ומכך שהשמיים כבר אינם פתוחים כבעבר. אני פונה לשרי האוצר והחקלאות: במתווה הנוכחי שלה, הרפורמה לא תוריד מחירים לצרכנים ולא תפחית את יוקר המחיה לאזרחים, אלא תחסל את החקלאות המקומית, תפגע בביטחון התזונתי של כולנו, תגדיל את התלות הבעייתית של מדינת ישראל במדינות זרות, תכניס לארץ מזיקים ומחלות שיפגעו בגידולים המקומיים, תפגע בביטחון המדינה - ורק תעשיר את הקמעונאים והיבואנים שגורמים לכולנו לשלם מחיר מופרז ומרוויחים מיליארדים על גבם של הצרכנים והמגדלים.

אנחנו, החקלאים, לא נגד שינויים, ואף הוכחנו זאת ברפורמות קודמות, אך חשוב שהדברים ייעשו בהיגיון ומתוך הסכמה, לא בהנחתה חד־צדדית שפוגעת בכולם. במקום הרפורמה הקיימת, אפשר ליצור תוכנית טובה לאין שיעור, שגם תסייע בהורדת המחירים, גם לא תפגע באזרחים ובקיום העתידי של מדינתנו - וגם תאפשר קיום ופרנסה בכבוד לחקלאים הישראלים.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר