"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X
דעה

השורשים היהודיים אינם רק ניירות

ניצולים רבים עשו הכל כדי להבטיח לילדיהם עתיד בטוח יותר, כך האמינו אז, והשמידו כל ראיה ליהדותם • היום, עשרות שנים אחרי המלחמה, נכדיהם אינם מוכרים כיהודים

,עודכן
0השמעה
יד ושם, צילום: אורן בן חקון

לאחרונה ביקרתי בארכיון יד ושם, שם עובדים במרוץ נגד השעון לאתר ולחשוף שמות ופיסות מידע על הנספים בשואה. בארכיונים שבמערב אירופה נעזרים ברישום מסודר של אלו שהובאו מזרחה למחנות הריכוז, אולם במדינות בריה"מ לשעבר נתקלים בקושי עצום באיתור המסמכים וברישום כלשהו, אף על פי שברור לכולם שמדובר בכ־2,700,000 נספים.

קהילות יהודיות שלמות באוקראינה, בבלארוס, במולדובה ובחלקים של רוסיה הוכנסו לגטאות ולמחנות ההשמדה. רבים הצליחו לברוח אך מצאו את מותם, משפחות שלמות הושמדו, קהילות הוחרבו בחלקן או במלואן. קברי אחים מילאו את היערות.

באותה תקופה חשוכה נשרפו או אבדו ארכיונים ומסמכים רבים, כל משפחה והסיפור שלה. סבי סיפר שכל התעודות והתמונות של משפחתו נשרפו יחד עם הרכבת שהופצצה על ידי הנאצים. קרוביו הצליחו לברוח מהרכבת הבוערת דרך חלון קטן מתחת לתקרה, אך כל שנשאו עימם אבד לעד.

משפחות רבות היו צריכות להיבנות מחדש, ובין השאר לשחזר את המסמכים המזהים שלהן. חלק מאלו שחוו על בשרם את זוועות השואה ניצלו את הכאוס ששרר באותם ימים כדי להסתיר את זהותם הלאומית ואת יהדותם, להפוך לבני דת אחרת על הנייר. למזלי, קרובי משפחתי התעקשו להירשם כיהודים, מה שאפשר לי לימים לעלות לארץ לפי חוק השבות. אבל היו ניצולים רבים שניסו לעשות הכל כדי להבטיח לילדיהם עתיד בטוח יותר (כך האמינו), והיום, עשרות שנים אחרי המלחמה, נכדיהם אינם מוכרים כיהודים.

רבים מהמועמדים שמגיעים כיום לבתי הדין של גיור כהלכה הם בעצם יהודים לפי ההלכה, אולם "משלמים" על כך שהסבות שלהם השמידו כל הוכחה ליהדותן.

כשאני משוחחת איתם, מתברר שסבתא עשתה עבודה יסודית רק בהקשר של המסמכים, אולם "ראיות" אחרות ליהדותה נשארו. האחת התעקשה שלא מכינים ביצה לפני שבדקו כי אין בה שום טיפת דם, אחרת הקפידה על כלים חלביים ובשריים, בבית אחר ביקשו מהנכדים פעם בשנה לא להרעיש משום שביום הזה לא אוכלים ולא שותים. ככה. בלי להסביר. כי אסור להסביר.

אני שמחה על הזכות לסייע לאלו שבאים ומבקשים לעבור אצלנו בבית הדין גיור, לטבול במקווה טהרה ולהיחשב יהודים מן המניין. ועם זאת, משהו צורם אם הגיור הוא הפתרון היחיד לבעיה, בייחוד כשזאת אינה בעיה נקודתית אלא תופעה. האם אין דרך אחרת להוכיח את יהדותם של יהודי בריה"מ לשעבר בלי שיהיו מסוגלים להנפיק תעודת לידה מקורית של סבתא רבתא, שהסתירה את יהדותה כחלק מיצר ההישרדות?

הנכדים והנינים של השורדים הם אלה שצריכים להתמודד עם הבעיה, הם ואנחנו. ובינתיים נראה שנצטרך להתמודד עם המציאות של גיור יהודים. ואם כך, רצוי שהגיור יהיה תהליך שמכבד את סיפורם ויבוצע על ידי אנשים שלא מזלזלים בזהותם, אף על פי שאין להם בידם מסמכים רשמיים. כל עוד לא נמצא פתרון אחר, נמשיך לחיות בצל השואה והשלכותיה על עמנו.

חשוב שפוסקי הדור ימצאו את הפתרון ההלכתי שיאפשר לטפל באתגר הלאומי הזה, אתגר שנוצר אי־אז בימי מוראות השואה. האם יהיה מי שירים את הכפפה?

הכותבת היא ראש מערך בתי הדין של עתים - גיור כהלכה

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר