השורשים היהודיים אינם רק ניירות

לאחרונה ביקרתי בארכיון יד ושם, שם עובדים במרוץ נגד השעון לאתר ולחשוף שמות ופיסות מידע על הנספים בשואה. בארכיונים שבמערב אירופה נעזרים ברישום מסודר של אלו שהובאו מזרחה למחנות הריכוז, אולם במדינות בריה"מ לשעבר נתקלים בקושי עצום באיתור המסמכים וברישום כלשהו, אף על פי שברור לכולם שמדובר בכ־2,700,000 נספים.

קהילות יהודיות שלמות באוקראינה, בבלארוס, במולדובה ובחלקים של רוסיה הוכנסו לגטאות ולמחנות ההשמדה. רבים הצליחו לברוח אך מצאו את מותם, משפחות שלמות הושמדו, קהילות הוחרבו בחלקן או במלואן. קברי אחים מילאו את היערות.

באותה תקופה חשוכה נשרפו או אבדו ארכיונים ומסמכים רבים, כל משפחה והסיפור שלה. סבי סיפר שכל התעודות והתמונות של משפחתו נשרפו יחד עם הרכבת שהופצצה על ידי הנאצים. קרוביו הצליחו לברוח מהרכבת הבוערת דרך חלון קטן מתחת לתקרה, אך כל שנשאו עימם אבד לעד.

משפחות רבות היו צריכות להיבנות מחדש, ובין השאר לשחזר את המסמכים המזהים שלהן. חלק מאלו שחוו על בשרם את זוועות השואה ניצלו את הכאוס ששרר באותם ימים כדי להסתיר את זהותם הלאומית ואת יהדותם, להפוך לבני דת אחרת על הנייר. למזלי, קרובי משפחתי התעקשו להירשם כיהודים, מה שאפשר לי לימים לעלות לארץ לפי חוק השבות. אבל היו ניצולים רבים שניסו לעשות הכל כדי להבטיח לילדיהם עתיד בטוח יותר (כך האמינו), והיום, עשרות שנים אחרי המלחמה, נכדיהם אינם מוכרים כיהודים.

רבים מהמועמדים שמגיעים כיום לבתי הדין של גיור כהלכה הם בעצם יהודים לפי ההלכה, אולם "משלמים" על כך שהסבות שלהם השמידו כל הוכחה ליהדותן.

כשאני משוחחת איתם, מתברר שסבתא עשתה עבודה יסודית רק בהקשר של המסמכים, אולם "ראיות" אחרות ליהדותה נשארו. האחת התעקשה שלא מכינים ביצה לפני שבדקו כי אין בה שום טיפת דם, אחרת הקפידה על כלים חלביים ובשריים, בבית אחר ביקשו מהנכדים פעם בשנה לא להרעיש משום שביום הזה לא אוכלים ולא שותים. ככה. בלי להסביר. כי אסור להסביר.

אני שמחה על הזכות לסייע לאלו שבאים ומבקשים לעבור אצלנו בבית הדין גיור, לטבול במקווה טהרה ולהיחשב יהודים מן המניין. ועם זאת, משהו צורם אם הגיור הוא הפתרון היחיד לבעיה, בייחוד כשזאת אינה בעיה נקודתית אלא תופעה. האם אין דרך אחרת להוכיח את יהדותם של יהודי בריה"מ לשעבר בלי שיהיו מסוגלים להנפיק תעודת לידה מקורית של סבתא רבתא, שהסתירה את יהדותה כחלק מיצר ההישרדות?

הנכדים והנינים של השורדים הם אלה שצריכים להתמודד עם הבעיה, הם ואנחנו. ובינתיים נראה שנצטרך להתמודד עם המציאות של גיור יהודים. ואם כך, רצוי שהגיור יהיה תהליך שמכבד את סיפורם ויבוצע על ידי אנשים שלא מזלזלים בזהותם, אף על פי שאין להם בידם מסמכים רשמיים. כל עוד לא נמצא פתרון אחר, נמשיך לחיות בצל השואה והשלכותיה על עמנו.

חשוב שפוסקי הדור ימצאו את הפתרון ההלכתי שיאפשר לטפל באתגר הלאומי הזה, אתגר שנוצר אי־אז בימי מוראות השואה. האם יהיה מי שירים את הכפפה?

הכותבת היא ראש מערך בתי הדין של עתים - גיור כהלכה