המאבק הזה הוא על ערכים, ללא פשרות

אסור לטאטא את המריבה הנוכחית. אני מאלה שלמשמע המילים "אנחנו צריכים לדבר" נתקף רעידות, אבל הפעם המצב שונה. הימים דרמטיים, גורליים במידה כזו שאין ברירה; הפעם באמת צריכים לדבר.

אחת לתקופת־מה אדם צריך לתקף את קיומו, לוודא שגבולות עולמו יציבים, לברר את מעמדו בין שאר השחקנים. זהו צורך חיוני לפרט, לקבוצה ולחברה, והוא חיוני גם למדינה. מתחולל כאן קרב על דמותה של מדינת ישראל. מאבק ערכי ויצרי; מאבק לחיים. מלחמה שחייבת להסתיים בהכרעה. הימין צריך את זה, השמאל צריך את זה, ובעיקר צריכה את זה השותפות בינינו. לכולנו מגיע לדעת אחת ולתמיד מי מחלק כאן את ההוראות.

משפט נתניהו הוא ההתמודדות הראשונה של הימין המסורתי, המזרחי, הליכודניקי, נגד ישראל הראשונה. הכיפות הסרוגות הפסידו בימית, באוסלו ובהתנתקות. הזירה הזו שקטה, יחסי הכוחות ברורים. עכשיו מקבלת ישראל השנייה את הצ'אנס שלה להתמודד. ההכרעה לא תהיה נעימה, נהפוך הוא. היא תהיה מכוערת וכרוכה בשיברון ליבם של ישראלים רבים, אבל להוריש אותה לבנינו יהיה מעשה פחדני ואגואיסטי.

המצב הנוכחי שתלוי ועומד הוא כזה: אליטות השמאל מנהלות את ענייני המדינה, ומולן הימין הישראלי שהודח אל הפריפריה: גיאוגרפית, חברתית ושלטונית. ברקע הסצנה, ובאופן בלתי נפרד ממנה, חוזרות ונשאלות בראשנו השאלות: עד לאן ידחף השמאל את הימין? מתי יתנער המחנה ויגיב, ולאיזו תגובה מוטב לחברה הישראלית לצפות?

אומרים שחוסר האפשרות למשפט הוגן הוא הסיבה לקבל את עסקת הטיעון, ואני אומר ההפך. אדרבה, שיבואו השופטים ויגזרו מאסר על בנימין נתניהו. נראה אותם. לא "נראה אותם" מתריס או מאיים, אלא קריאה אמיתית לבירור, להכרעה. תתכבד מערכת אכיפת החוק ותצרף מעשים למילים. אני משוכנע שלאחר המעשה הזה ולאחר תגובת הימין כולנו נהיה יותר חכמים.

השאיפה לבירור מקבלת משנה תוקף בתוך מחנה הימין. אנחנו צריכים לדעת מה אנחנו שווים. אמנם אנחנו זועקים בקול גדול כנגד העוול שנגרם לבנימין נתניהו, אבל שיא האקטיביזם שלנו עד היום היה מיזם התרמה ברשת. 30 המנדטים שהם העוגן של נתניהו, כך הבטחנו לעצמנו, מיתרגמים בינתיים בשטח להפגנת עצלתיים בת 30 משתתפים. לפיכך - נראה אותנו.

אלו השאלות: האם לשמאל יש העוז והכוח לשלול מישראל את זהותה היהודית, הלאומית והדמוקרטית? האם הם ילכו עד הסוף? כן או לא, אנחנו צריכים להכיר, צריכים לדעת. האם הימין יתעורר? האם הרחובות יבערו? אני לא בטוח. מסירות הנפש שלנו עדיין טעונה הוכחה.

לאט אבל בטוח מחלחלת בחברה ההבנה שהסכסוך הזה לא ייפתר בשיח. יותר מדי פעמים נוסתה התרופה המפוקפקת הזו, וכל תועלתה היתה ליבוי שנאה. גם אפשרות ההכרעה בקלפי נשללה מאזרחי ישראל לאחר שנפתלי בנט סובב בכחש את בוחריו, ומה שנותר לימין הוא הרחובות.

ינצח מי שידבק בערכיו בלי להתחשב במחיר. את הזכות לכתוב את קורותיה של ישראל בדורות הקרובים ירוויח מי שיותר אכפת לו.