כבר שנתיים שיש תחושה חזקה באוויר שהבעיה העיקרית של ניהול הקורונה היא חוסר אמון של הציבור במערכת. והאמת היא שזו לא רק תחושה, זו גם האמת: לא משנה מה תעשה הממשלה, כל ממשלה - תמיד תהיה בסוף תחושת בטן קלה של חשדנות. אופס! יאמר האזרח המתוסכל. מישהו כאן עובד עלי.
נכון שבדרך כלל זה קשור לפוזיציה הפוליטית. לא היה שום סיכוי בגלים הראשונים, שנוהלו ופוקחו בידי הממשלה הקודמת, לאמון כלשהו מצד מתנגדיה - כשם שאין שום סיכוי שאנשים שרואים בממשלה הנוכחית נזק ואסון, ייתנו אמון בהחלטותיה ובפעולותיה בנושא הקורונה. אבל למעשה, לחוסר האמון הזה יש על מה להתבסס, גם מעבר לפוזיציה.
הציבור מתוסכל כי הוא מרגיש שעובדים עליו. לממשלה הקודמת היתה תוכנית די מדויקת, סופר־אחראית, שהתגלתה בדיעבד, מבחינתי, כגאונית וגאולית: היא השקיעה כסף ואנרגיה בתוכניות סגר וריחוק שנועדו להאט את קצת ההדבקה, ולקנות זמן עד לפיתוח ולרכישת חיסונים שידבירו את המגיפה. וזה אכן קרה. הואיל וזה אכן קרה, כולנו מסתובבים כאן היום - אמנם קצת מתוסכלים ועצבניים, מבודדים ונבדקים - אבל חיים וקיימים. הבעיה היתה שאף פעם, אף אחד לא אמר את זה בצורה מסודרת. הציבור תמיד שמע הנחיות והוראות בסגנון "בואו נוותר על הביקור אצל סבא וסבתא כדי להגן על החיים שלהם" או "הכי חשוב ריחוק חברתי". היום, לעומת זאת, בעיית האמון הופכת להיות עוד יותר קריטית.
כולם יודעים מה המצב ומהי מפת הדרכים, אבל אף אחד לא אומר זאת. למשל: הנתון שמושמע הכי הרבה בעניין הקורונה לא רלוונטי בעליל. מדובר כמובן על מספר הנדבקים. למי אכפת כמה נדבקים יש כשמדובר בציפורן חודרנית או במיחושים בעצם הזנב; הנתון הרלוונטי היחיד הוא, כמובן, אם מהמספר הזה נגזר נתון שצריך להדאיג או שיכול לסכן. למשל: מה שיעור החולים קשה או מה שיעור המתים. זאת מדוע? מפני שהדבקה המונית אינה מסוכנת כל עוד היא לא מייצרת לחץ בבתי החולים ועלולה לשבש את תפקודם ברמה מסכנת חיים. הנתון הזה, של כמות החולים במצב קשה, מופיע בדיווחים - אבל הוא לעולם לא הנתון הראשון, והוא גם לא תמיד מופיע ברמת הנגזרת. כלומר: מישהו כאן אומר לא־אמת. זה לא שקר, כי המספרים אמיתיים לחלוטין והם אפילו מדויקים! זה פשוט לא אמת.
דוגמה נוספת: הנה עוד נתון שתמיד מופיע רק בשקף מאוחר מאוד, אף שהוא קריטי להבנת העניין: שיעור הלא־מחוסנים בקרב החולים קשה. הנתון הזה לא קריטי ברמה המעשית כי מערכת הבריאות מטפלת כמובן בכל מי שזקוק לה, מחוסנים או לא מחוסנים, אבל אם נדע שרוב מוחלט וטוטאלי בקרב החולים קשה הם הלא־מחוסנים או לא מחוסנים בחיסון שלישי - זה יוכל לתת לנו תחושה, שמבוססת מדעית, שאנחנו יודעים כיצד לנצח את המגיפה. גם הנתון הזה מושמע, כאמור, רק בחדרי חדרים.
אבל הציבור, שהוא כידוע הרבה יותר חכם ממה שנוטים לחשוב, יודע את כל אלה. ומה שהוא עוד יודע, זה שלא אומרים לו את כל אלה. ולכן הוא חושד ולא מאמין, והוא מתוסכל ועצבני. זה באמת לא קשור לפוליטיקה. זה קשור לשכל הישר.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו