המורדים החות'ים בתימן (ארכיון) | צילום: אי.פי.אי

בין הגמוניה איראנית למבוכה אמריקנית

תימן ידעה מלחמת אזרחים, אך רמת הסבל והחורבן הפעם חריגה • לנוכח מעורבות מעצמות זרות, ספק אם אפילו קריסת הממשל בצפון תביא להסדר יציב

בתימן, הרחוקה מן העין ומן הלב, מתנהלת מלחמה אכזרית, אשר למהלכה ולתוצאותיה השלכות אזוריות המחייבות תשומת לב אסטרטגית. איראן נתנה בידי שלוחיה מימון, הדרכה (בעזרת חיזבאללה) וכלים אסטרטגיים, שתוצאותיהם האובייקטיביות חורגות מתחומיה של תימן: מימוש מעמדה ההגמוני של איראן, בשל שבריריותן של מדינות ערב, ותרומה מכרעת לקריסת המדינות שבהן מפעילה איראן את שלוחיה. נוסף על הנזק ההיסטורי ליציבות האזור, מעצימים חוסר ההבנה של ארה"ב ואיוולת מדיניותה במזרח התיכון את הבעיה. כל אלה חייבים להדאיג את ישראל.

הגמוניה אין פירושה, כמובן, הצבת שליטים איראנים בבירות האזור, או שלוחים הסרים למרותם המוחלטת של המולות בטהרן. לנסראללה שיקולים ואילוצים לבנוניים מובהקים, ולא בכל מקרה יפעל לפי הוראות משמרות המהפכה ועל פי לוח הזמנים הרצוי לאיראן. אף שאיראן מעדיפה לשדר כרגע יחסים משופרים עם ערב הסעודית ועם האמירויות, תקפו החות'ים בימים האחרונים בטילים שיורטו את אבו דאבי ואת שדה התעופה, פגעו במכליות נפט שלה והשתלטו על ספינה הנושאת את דגלה. זו תגובתם של החות'ים לתרומת האמירויות, באמצעות 50 אלף לוחמיה של המיליציה שהיא מממנת, להכשלת מאמציהם להשתלט על המחוזות עשירי הנפט של תימן.

הגמוניה איראנית מובטחת בפועל, כאשר חיזבאללה, החות'ים והמיליציות האיראניות בעיראק ובסוריה פוגעים, מרתיעים, מכלים משאבים ומביכים את אויביה של איראן - ארה"ב, ישראל, ערב הסעודית, איחוד האמירויות ובחריין. שלוחים אלה מזיקים לאויביה בהיקף אסטרטגי רב־משמעות, בהשקעה איראנית זעומה יחסית להישג, בליווי אבידות של קנאים אפגנים, פקיסטנים ואחרים, שאיראן אדישה להן, ובכושר הכחשה נוח. השלטת דפוס הגמוניה כזה, שעלותו זניחה ותועלתו עצומה, במדינות מפתח נוספות באזור תשפיע במידה מרחיקת לכת על מאזן הכוחות, תציב סכנה קיומית לישראל, תחריב את מעמדה של ארה"ב במזרח התיכון ותסכן קשות את אירופה.

קריסתן של מדינות ערב מואצת בשל המעורבות האיראנית, גם במקרים שהחלה בהקשרים אחרים. למרות המתחים ההיסטוריים, ספק אם לבנון היתה קורסת בלא התפקיד השלילי של חיזבאללה. גם בעקבות המצוקה הקשה במלחמת האזרחים בשנות ה־70, היו משקמיה חדורי תקווה; עכשיו נראה שנמוגה. תימן ידעה מלחמות אזרחים, אך רמת הסבל והחורבן הפעם חריגה.

לנוכח המעורבות העמוקה של מעצמות זרות, ספק אם אפילו קריסת הממשל בצפון תסיים את המלחמה בהסדר יציב בין החות'ים לבין הבדלנים. בעיראק מדובר לא רק בחתירת המיליציות האיראניות לבטל את תוצאות הבחירות באמצעות ניסיון לרצח ראש הממשלה הנבחר, אלא גם בהתפלגות המיליציות בשאלת הציות למשמרות המהפכה. בסוריה נוספה לאתגר שיקום המדינה סכנה של עימות הרסני עם ישראל בשל המעורבות האיראנית.

ומעל כל אלה מרחפת האיוולת הנרפית של ארה"ב, המנסה לפייס את אויביה על חשבון בעלות בריתה האזוריות בחיזוריה הפתטיים אחרי איראן, במחיקת החות'ים מרשימת הטרור, בהפסקת הסיוע ההתקפי לערב הסעודית ובהשלמתה עם תקיפת מיליציות איראניות על בסיס אמריקני, בתגובה לתקיפה ישראלית. אם לא תתעשת ברגע האחרון בתגבור כוחות מאסיבי של נאט"ו במזרח אירופה מול איומיה החצופים של רוסיה, תשלם גם במזרח התיכון (ומול סין) על אובדן ההרתעה האמריקנית בעקבות עליבותה באוקראינה.

הבעיה היא שכל אלה נגזרים מסירוב אמריקני, "אירופי" בשורשיו, להבין את האתגר המזרח־תיכוני, מחשש שייאלצו לפעול מולו. מכאן ההתעלמות מסכנת ההגמוניה האיראנית והחתירה תחת בעלי בריתם - הישראלים, הסעודים, האמירותים והאחרים - המנסים להתמודד עם התקדמותה הזוחלת. בוושינגטון עוסקים בהונאה עצמית שחידוש הסכם 2015 יעצור את ההתגרענות, בעוד למעשה יאפשר לממן במאות מיליארדי דולרים של הסרת הסנקציות את הזנקת דפוס ההגמוניה הזה ואת תוצאותיו ההרסניות.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו