המזה"ת: אשליית התחלואה הנמוכה

נתוני תחלואת האומיקרון בישראל הרקיעו שחקים במהלך השבוע שעבר, ועוד היד נטויה. אבל בעוד מספר המאומתים אצלנו מגיע כבר לכ־70 אלף ביממה, המצב אצל שכנותינו שונה לחלוטין.

בסוריה מספר החולים, שעמד בראשית השבוע על 37 מאומתים ליום - ירד ל־36 בסופו. לא, אין מדובר בטעות הקלדה. בסוריה, מדינה שבה 17 מיליון תושבים - אלו ששרדו את המלחמה ואת גלי הגירוש והפליטות - נרשמו השבוע בממוצע בין 30 ל־40 חולים חדשים בכל יום. אגב, מספר חולי הקורונה שם, מאז פרצה המגיפה לפני שנתיים, עומד על כ־51 אלף - ועל כך נאמר אשרי המאמין.

סוריה היא אולי חריגה, אבל המצב במדינות אחרות באזור אינו שונה מהותית. כך בעיראק, שבה יותר מ־40 מיליון תושבים, נרשמה ירידה מכ־6,000 חולים חדשים בראשית השבוע לכ־4,000 בסופו. במצרים, שבה כ־100 מיליון תושבים, נרשמה "יציבות" - בין 1,200 ל־1,300 חולים חדשים בכל יום. בירדן, שבה כ־11 מיליון תושבים, ובהם כ־4 מיליון פליטים מעיראק ומסוריה, עמד מספר החולים על כ־5,000 בממוצע בכל יום, ואף בסעודיה - שבה חיים כ־35 מיליון תושבים - נרשמו כ־6,000 חולים חדשים בכל יום. דווקא בלבנון, מדינה כושלת המצויה על סף קריסה, אבל שבה מערכת בריאות מן המתקדמות באזור - לאלו היכולים להרשות לעצמם לשלם עבור שירות רפואי - נרשמו מספרים לכאורה אמינים יותר: 8,000-7,000 מאומתים חדשים בכל יום.

מתברר שהאומיקרון פסח על המזרח התיכון, או שזה מצא לו מענה ותרופה. וכך, בעוד העולם כולו נאנק תחת גלי התחלואה, הפך האזור סביבנו לאזור הבריא והחסין בעולם.

לכך כמה הסברים, לבד כמובן מחסדי האל שאותם הוא מעניק למאמיניו. ראשית, מדובר במדינות עולם שלישי, חלקן מדינות כושלות, וכך גם מערכות הבריאות המצויות בהן - שאינן מאפשרות לקבל תמונה מהימנה על אודות מצב התחלואה, מה גם שלרוב רובה של האוכלוסייה אין כלל מודעות, וממילא גם נגישות לשירותי בריאות, ולשלטון לא תמיד אכפת.

שנית, האוכלוסייה במרחב שסביב לנו צעירה, ויותר משני שלישים ממנה הם מתחת לגיל 20. תוחלת החיים נמוכה אף היא, והתוצאה היא שהאוכלוסייה מושפעת פחות מן המחלה - שהרי זו פוגעת פחות בצעירים, שרובם אינם חווים כלל תסמיני מחלה, ועיקר נזקה הוא לאוכלוסיות מבוגרות שבסיכון, שאינן כמעט בנמצא במדינות שסביבנו.

אפשר לכאורה לטעון כי הנעשה במזרח התיכון מדגים כיצד התמודדה האנושות בעבר עם מחלות ומגיפות. הצעירים והחזקים שרדו, לכל הפחות חלק מהם, וכך המשיכה האנושות במסעה ממגיפה למחלה וחוזר חלילה. אבל הקורונה היא רק חלק מסיפור כולל יותר, שעניינו הנחשלות של המרחב המזרח־תיכוני. שהרי פגיעתו של האומיקרון בצעירים אולי קלה, אבל לא כך מחלות ומגיפות מן העבר - שיתוק ילדים, טיפוס, ועוד - ששבו לנכוח באזור, שלא לדבר על מחסור ואף רעב וגם בערות, כולם מנת חלקו של הדור הצעיר במרחב שסביב לנו. לא תמונה ורודה עולה אפוא מנתוני תחלואת האומיקרון, אלא תמונה אפלה, מדכאת ומדאיגה.