אסור להניף עכשיו דגל לבן

לפני שאחווה דעה בנוגע לעסקת הטיעון שאולי נרקמת בין הפרקליטות לבנימין נתניהו, אעיר הערה מתחייבת: הדיון ומסקנותיו נמצאים במקום השני וכפופים להחלטתו של נתניהו. על כל החלטה, תמצא חן בעיניי או לא, אומר לו תודה רבה. אין אח ורע בפוליטיקה הישראלית למחיר האישי ששילם עבור התפקיד שאליו שלחו אותו תומכיו (ואני ביניהם), ואין לי העוז להרהיב ולבקש ממנו עוד.

דעתי היא שהסכמה להסדר טיעון כלשהו תהיה מפלה ניצחת למחנה הלאומי ואגרוף למפתח הלב של הדמוקרטיה הישראלית. כל מהלך שלא יביא להכרעת דין ברורה וחד-משמעית הנחתמת במהלומת פטיש השופט, יהיה ניצחון היסטורי לאליטות. התומכים בהסדר טיעון משקיפים על הזירה דרך הקשית של מיץ פטל, ולא שמים לב שהעסקה שאליה הם מתייחסים כפתרון קסם שישחרר אותנו מהפלונטר היא למעשה היעד הסופי של האליטות, היא הניצחון שלהם.

אולי יהיה מוזר לשמוע את האמירה הבאה מפיו של ביביסט מושבע, אבל הקרב מעולם לא נסב על גורלו של נתניהו האיש. אם הוא יורחק מהפוליטיקה הישראלית תהא זו פרשה מדכאת בפני עצמה, ליבי שלי יישבר לבטח, אבל מה שמוטל כאן על הכף אינו רק ביבי. השאלה היא זו: האם ישראל תמשיך לשגשג בתור מדינה ציונית ודמוקרטית או שתגווע לאיטה, שבעה ומסואבת, אל תהום הנשייה?

זו הייתה מטרתן של האליטות: החלפת השלטון בישראל תוך הדחה של ראש ממשלה נבחר. סה-טו; קצר, אלגנטי וחד-משמעי. הואיל ומדובר כאן במשחק סכום אפס שבו שני הצדדים נלחמים על אותו הפרס, קל להבין שמטרת הימין, בפשטות, היא שלילת ההישג הזה מהאליטות. סימון הקו בחול והעברת מסר חד-משמעי כנגד הפולשים: על גופתי המתה.

מתוך פיזור דעת ושחיקת הרצון להילחם על קיומנו, לא שמים לב המצדדים בעסקה, שההכרעה בקרב אינה נמצאת מעבר לפינה אלא היא כאן ועכשיו. עסקת הטיעון היא-היא סצנת הסיום. שנים של אחיזת עיניים ושקרים טמטמו אותנו להאמין בשיח מפייס ובנפש חפצה, והנה, כמעט סיימנו לסדר את השחקנים על לוח השחמט, אלא שלא שמנו לב שהמלך השחור כבר נפל.

מעניין שרבים מאלה המצדדים בעסקה הם בדיוק אלה אשר קוראים לרפורמה במערכת אכיפת החוק הישראלית. לשיטתם, לאחר שנתניהו יפנה מרצון את מקומו יוכל הימין לשקם את עצמו וסוף כל סוף לערוך את השינויים הנדרשים. אלה חולמים על מהלך הוגן ויצירת הבנות כדי להציל את הדמוקרטיה הישראלית, ובזמן שהם חולמים הם מפסידים את ההזדמנות האחת, את הקרב היחיד האפשרי שמתחולל ממש עכשיו מתחת לאפם.

הלוואי שאני טועה, אבל אם יונף עכשיו דגל לבן, יחלפו שני דורות בטרם יקום לימין מנהיג בסדר גודל של נתניהו, כזה שיוכל להציל את הדמוקרטיה הישראלית, וההפקרות של היום תהפוך לנורמה: שלטון בסגנון דמוקרטי שבו הכרעת העם תתקבל בנפש חפצה אצל האליטות, כל עוד הוא, העם, לא יגזים עם השטויות שלו.