להחזיר עטרה למליאה

פעם, כששחקן כדורגל היה נפצע ושוכב שרוע על הדשא, התקיים מנהג ג'נטלמני לבעוט את הכדור החוצה ולתת לו להתאושש לפני שרצים לכיוון השער לנצל את יתרון השחקן. זה היה נכון למשחקים בשכונה כמו גם לגביע העולם, מעין חוק לא כתוב שאומר שהמשחק וההוגנות הבסיסית חשובה יותר מהניצחון. מפר החוק היה זוכה לקריאות בוז מהקהל ולעימותים עם שחקני היריבה. למה? כי פשוט לא עושים את זה.

חלפו השנים והניצחון הפך לחזות הכל. המבט עבר מהשחקן שעל הדשא אל השופט. אם ישרוק ויעצור את המשחק – יעצרו; אם ייתן לשחק - ירוצו "לגנוב" גול. כל עוד זה חוקי - יאללה הפועל, או מכבי, או בית"ר. תרבות הכדורגל השתנתה, נכנסו גם מצלמות כדי שהכל יהיה הכי צודק שאפשר. את מספר האוהדים היציעים זה לא הגדיל, רק השאיר געגוע לכדורגל של פעם.

תהליך זהה קרה למוסדות השלטון בישראל. הפסקנו להסתכל על השחקנים האחרים, ובמקום זאת אנחנו מעדיפים לבכות לשופט ולחכות להכרעתו. הניצחון מעל הכל, ואם יש לנו רוב מזערי, נפעל לנצל זאת ולגנוב ניצחון או שניים. הבעיה הגדולה שגם כאן האוהדים, אזרחי ישראל, נוטשים את היציעים. מידת האמון של הישראלים במוסדות המדינה ובתפקודם נמצאת בירידה מתמדת: לפי ממצאי המכון הישראלי לדמוקרטיה, נכון לתחילת שנה פחות משליש מהאזרחים נותנים אמון בכנסת ובממשלה; רק 15% נתונים אמון במפלגות.

המשבר הדמוקרטי מעמיק בכל העולם, זו לא המצאה ישראלית. נסו לחשוב מתי שמעתם לאחרונה דיון ענייני משמעותי בכנסת; מתי נחשפתם לסיעור מוחות שהביא לפתרונות מעשיים לחיים של מיליוני ישראלים שמתמודדים עם בעיות אמיתיות, יומיומיות, עם החיים עצמם.

כדי להתמודד עם הירידה באמון במוסדות ובדמוקרטיה בכלל, חייבת הכנסת לחזור להיות הבמה למשחק המרכזי. יש להחזיר את הדיון הציבורי הכל כך משמעותי לוועדות הכנסת. פינג פונג בין בג"ץ לממשלה רחוק מלהיות דמוקרטיה תוססת. יותר ויותר החלטות "נגנבות" בשקט, הרחק מהדיון הציבורי. הקואליציה, הנוכחית כמו גם הקודמת, דורסת את האופוזיציה ככל שיכולה. האופוזיציה רק מנסה להפריע. נכון, זה חלק מתפקידה, אבל לא תפקידה הבלעדי. המשחק הדמוקרטי לא נגמר ביום הבחירות.

הקואליציה צריכה לבעוט מפעם לפעם את הכדור החוצה, לאפשר לאופוזיציה ולחלקים רבים בחברה ייצוג וביטוי. לעשות כל מאמץ להחזיר את הכבוד לאופוזיציה, לאפשר לח"כים להעלות חוקים ענייניים ולא לפסול אותם רק כי הם באופוזיציה. הקואליציה אולי תפסיד משחק או שניים, אבל היא תרוויח את הדמוקרטיה הישראלית: יציעים מלאים, אמון שילך ויעלה, וחיבור הכרחי של הציבור לנבחרים שלו.

כללי משחק ברורים קריטיים לתפקוד מערכות השלטון, ליכולת של המדינה להמשיך ולשגשג. אנחנו לא יכולים להמשיך לגלגל דיוני ליבה לבג"ץ. חברה לא יכולה להתנהל רק על סקאלה של חוקי או לא חוקי. יש עולם ערכי שלם מעבר לכך. אנחנו באמת צריכים קריאה מדוקדקת של תקנון הכנסת כדי לדעת שח"כית שזה עתה ילדה לא צריכה להגיע למשכן?!

בימים כמו יום הולדת, פחות חשוב מי התחיל, יותר חשוב להתחיל מחדש. נכון, יש סיכוי שהכדור לא יחזור אליך, אבל אם לחזור למגרש בשכונה, הכדור חזר ואיתו גם אחווה שאפשרה להמשיך לשחק ביחד. יום הולדת שמח.