בנט, הזהר! אסור לבטל את חוק קמיניץ

בנייה בלתי חוקית על קרקעות ציבוריות ופרטיות היא מכת מדינה שטורפת את עתודות הקרקע, משחיתה את נופיה של ארץ ישראל, ומסכנת את בריאותה ובטחונה של מדינת ישראל כולה. בכל שנה צצים אלפי מבנים בלתי-חוקיים חדשים; אומדנים עדכניים מעריכים את היקפי התופעה במאות אלפים.

למרות הטענות והטרוניות הקולניות, לרוב הערים הערביות בישראל קיימות תכניות מתאר המאפשרות בנייה ופיתוח באופן חוקי. דא עקא, מרבית האדמות ביישובים אלה הן בבעלות פרטית, והבניה הבלתי חוקית דווקא על קרקעות פרטיות נפוצה ונרחבת – ולא נאכפת. התוצאה: חוסר האיזון בין ביקוש להיצע המתובל בבניה פרועה והיעדר אכיפה, מנע וטירפד באופן שיטתי את יישום תכניות הפיתוח הקיימות.

ואז בא חוק קמיניץ. בינואר 2016 ועדה מיוחדת בראשות עו״ד ארז קמיניץ, סגן היועץ המשפטי לממשלה לעניינים אזרחיים, הגישה לכנסת דו״ח מקיף ומעמיק שסקר את המציאות העגומה בשטח וניתח את הגורמים והתוצאות של מגיפת הבניה הבלתי חוקית. הדו״ח הציע שורה של תיקוני חקיקה שנועדו לשפר את יכולתה של המדינה לטפל בתופעה ולשחרר את מדינת ישראל מהפלונטר.

התיקונים המוצעים אוגדו תחת הכותרת הרשמית ״תיקון 116״ (או בשמו הבלתי-רשמי, חוק קמיניץ), וחוקק על ידי הכנסת ה -20 בשנת 2017 כפרק 10 ("פיקוח, אכיפה ועונשים") לחוק התכנון והבנייה.

"ביטול החוק יחזיר את המצב לקדמותו, יקשה על קידום מדיניות תכנון יציבה ויפגע באופן משמעותי בעיקר ביישובי המיעוטים" 

תיקון 116 העניק לרשויות המקומיות סמכויות וכלי אכיפה יעילים, כגון צווי הפסקת עבודה וצווי הריסה, וקנסות כבדים להרתעת בניה בלתי-חוקית חדשה. הליכים משפטיים ארוכים ומורכבים שנדרשו בעבר קוצרו, ורשויות מקומיות הוסמכו לפעול במהירות ובאופן נחרץ נגד עבריינים. בנוסף, חוק קמיניץ חייב את הרשויות הרלוונטיות לנסח סדרי עדיפויות לאכיפה, למפות ולדווח באופן יעיל יותר על עבירות בנייה, ועוד.

על פי נתונים שהוצגו בכנסת בדצמבר 2019, בשנתיים שלאחר יישום חוק קמיניץ, הופחתו עבירות הבנייה הנפוצות ביותר ב -41%, ועבירות הבנייה החמורות צומצמו ב -75%.

למרות היעילות המוכחת של החוק, ולמרות האור התכנוני שנדלק לראשונה בקצה המנהרה, מאז כניסת החוק לתוקף, ניהלה הרשימה הערבית המשותפת וחברי כנסת נוספים מאבק עיקש לביטולו. דרישה זו הוצגה כתנאי להמלצת 'המשותפת' לנשיא על מועמד לראשות הממשלה בבחירות 2019. ניסיון נוסף לביטול החוק נרשם במהלך תמיכת המשותפת בהצבעה על חוק פיזור הכנסת בסוף סבב הבחירות הראשון ב-2019. באוקטובר 2020 נדחתה הצעת חוק שהגישה חברת הכנסת ר'דיר מריח (יש עתיד - תל"ם) לפיה חוק קמיניץ יוקפא עד לאישור תוכנית מתאר בישוביים ערביים – על אף שהמציאות לימדה כי התכניות קיימות והופכות ללא רלוונטיות, דווקא בשל היעדר האכיפה.

הלחץ הפוליטי הבלתי פוסק עשה את שלו: בנובמבר 2020 הודיע שר המשפטים דאז אבי ניסנקורן שהיועץ המשפטי לממשלה הגיע להסכמה עם משרדי המשפטים והאוצר ועם הרשימה המשותפת לפיה תוקפא האכיפה במשך שנתיים נגד מבני מגורים קיימים ביישוביי המגזר הערבי והדרוזי, ונגד מבנים במגזר החקלאי ברי הסדרה. ההסכם קרא גם לפעילות תכנון והסדרה מואצת בתקופת ההקפאה.

למעשה, "ההסכם" של ניסנקורן חתר תחת הוראות שנועדו להשליט סדר בתוך הכאוס. תוך עקיפת הכנסת, ההסכם גורם לנסיגה ניכרת בעליונות שלטון החוק ומעניק רוח גבית לעבריינות – אך מדינת ישראל דוהרת מן הפח אל הפחת: כעת מציעות מפלגות השמאל המבקשות ליהנות מתמיכתן של המפלגות הערביות לצורך הקמת ממשלה, לבטל את החוק לחלוטין.

המהלך הזה יחזיר את המצב לקדמותו, ימחק את שינוי המגמה שהושג ביזע ועמל מאז 2017, יעקר את יכולת הרשויות לפעול באופן יעיל נגד עבריינות הבניה, יקשה על קידום מדיניות תכנון יציבה וניצול נכון של עתודות הקרקע, ויפגע באופן משמעותי ביכולתה של המדינה לפתח תכניות בניה ותשתיות לאומיות ומקומיות – בעיקר ביישובי המיעוטים הסובלים מפערים אלו.

על המפלגות הציוניות לפעול בכל דרך למנוע את ביטול חוק קמיניץ, ולפעול לחיזוק שלטון החוק בכל החזיתות – וגם בחזית התכנון והבניה – לטובת כל אזרחי המדינה בהווה ובעתיד.