"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

התעמרות בעבודה: הגיע הזמן לחקיקה ברורה

צעקות, התעללות מילולית, שתיקות פסיביות-אגרסיביות, תנועות מזלזלות: תופעת ההתעללות בעבודה כוללת ביטויים שונים ואינה מבחינה בין בכירים לזוטרים, או נשים וגברים • למרבה הצער, היא בקושי מדוברת, ואילו החקיקה בנושא מתעכבת

,עודכן
0השמעה
מצעקות ועד מבטים משתקים: התעמרות במקום העבודה (אילוסטרציה), צילום: ThinkstockPhotos

מהו מקום עבודה טוב? ההגדרה משתנה בין אנשים ותרבויות, בין מקומות גיאוגרפיים ולפי מגדר, אבל המכנה המשותף לכולם הוא הרצון של העובדים להרגיש מוערכים, להיות חלק מארגון מטפח ואמין, ולהסתמך על מנהיגות אתית. האם הציפייה הזו מוגזמת? ודאי שלא. האם הארגונים האלה נָדִירים? למרבה הצער, התשובה חיובית.

כיועצות ארגוניות, שמענו על הכל ובהרבה מקרים נכחנו והיינו עדות: התעללות מילולית ולא מילולית, שתיקות פאסיביות-אגרסיביות, תנועות מזלזלות, מבט משתק. גם צעקות רמות ואיומים, בכל דרכי התקשורת: בשיחת טלפון, במיילים, במסרונים, בישיבות רבות משתתפים, בפגישה אחד על אחד, בזום, ואפילו במסדרון בנוכחות עובדים נוספים. ההתעמרות אינה מבחינה בין נשים לגברים, בין בכירים לזוטרים. היא בתרבות הארגונית היומיומית סביבנו, ואנחנו לרוב שותקים.

ההגדרה להתעמרות בעבודה, כפי שהיא מופיעה בהצעת חוק, שהוגשה לפני שלוש שנים לכנסת ישראל, וכפי שהיא מופיעה בפסקי דין שונים, מדברת על "מונח כולל, משפטי וסוציאלי, שניתן לייחס להתנהגויות פוגעניות מצד המעסיק או מי מטעמו, שהן משפילות את העובד, מבזות אותו, פוגעות בו או שמות אותו ללעג".

לצערנו, עדיין לא התקיים הדיון בוועדת הכלכלה והעבודה של הכנסת. למה מחכים? כמו במניעת הטרדות מיניות, כך גם במניעת התעמרות בעבודה: עד שלא יחוקק חוק וייקבעו עונשים וסנקציות משמעותיים, יהיה קשה עד כמעט בלתי אפשרי למגר את התופעה.

כולנו אחראים לתופעה – עובדים, מעסיקים, מנהלים בכל הדרגים, ברמה האישית, הצוותית והארגונית. כל ארגון חייב להצהיר: "אפס סובלנות להתעמרות", ולנהוג בהתאם: להכיר בתופעה, להגדיר אותה על כל צורותיה וליצור תהליך מסודר ברור המאפשר תמיכה מתמדת בעובדים.

כשפונים אלינו עובדים (ולדאבוננו יש רבים כאלה) שסובלים מהתעמרות במקום העבודה, אנחנו ממליצות על אחת משתי האפשרויות: לעזוב ולחפש מקום עבודה אחר, או להישאר ולהתמודד. האפשרות של להישאר ולהמשיך לסבול אינה אפשרות אמיתית.לאלה שבוחרים להתמודד עצתנו היא אחת: לתעד. לתעד כל אינטראקציה עם המתעמר: התכתבות במיילים ובמסרונים, להקליט שיחות, פגישות אישיות וקבוצתיות.התיעוד מסייע בזיהוי ההתעמרות ובהגדרתה, ובהמשך יאפשר להתלונן ולקבל תמיכה מתמדת בתהליך עצמו ובתוצאותיו, ולמגר את התופעה.

ברמת המעסיק או הארגון יש להגדיר את התופעה וליצור מערכת תומכת לנפגעים. יש חשיבות רבה לסיוע ותמיכה בעובד, אבל נדרשת מערכת שלמה ומקיפה, בהובלת ההנהלה, כדי לבנות תרבות ארגונית של "אפס סובלנות להתעמרות".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

ידידה מיוחס

יועצת ארגונית לחברות ולעסקים

שושי סנדלר

יועצת ארגונית לחברות ולעסקים

כדאילהכיר