כך התגשמה נבואת הזעם של בן־גוריון

"חירות היחיד וחירות העם אינן תלויות בהכרזה על חירויות, וגם לא בחוקה, אפילו החוקה הטובה ביותר בעולם, אלא בדבר אחד עקרוני: בשלטון החוק. רק במדינה שבה כל אחד - אזרח, חייל, פקיד, שר, מחוקק, שופט ושוטר - כפוף לחוק ופועל לפי החוק, ...רק במדינה כזו מובטחת החירות ליחיד ולרבים, לאדם ולעם. במדינה שאין בה עליונות של החוק - אין בה חירות, אפילו אם בחוקתה משולבת מגילת החירות הנמרצת והמתקדמת ביותר בעולם".

את הדברים האלה נשא ראש הממשלה הראשון של מדינת ישראל, דוד בן־גוריון, בכנסת לפני יותר מ־70 שנה בוויכוח נמרץ שקיים עם מנחם בגין ועם מפ"ם (אמה־הורתה של מרצ) נגד דרישתם לחוקק חוקה. הנאום פורסם במאמר "חוקה או חוקים".

בחלקו הוא נקרא כאילו נכתב היום: שלטון החוק נרמס ברגלי משפטנים, ששחררו עצמם מעולו.
האם השוטרים, שלטענתו של ניר חפץ עינו וסחטו אותו לכאורה, היו כפופים לחוק? האם הפרקליטות שאישרה את "החקירה" הזאת, מראש או בדיעבד, היתה כפופה לחוק? האם מישהו ייתן את הדין על כך? האם יש מי שידרוש על כך דין ממישהו?

כל בני התמותה עלולים לעבור על החוק, גם משפטנים ולא רק פוליטיקאים, כמו שחוזרים ומטעים אותנו תועמלנים־משפטנים, המזהירים משחיתות אם לא יימסר להם השלטון במדינה. "חקירת" חפץ דומה אפוא, כביכול, למקרים רבים של אנשי אכיפה ומשפט שעברו על החוק: למשל, לאנשי שב"כ שרצחו טרוריסטים לכודים ב־1984 או לבעיות אתיות כמו זו של השופטת רונית פוזננסקי־כ"ץ, שהושעתה ב־2018.

אבל לאמיתו של דבר, העינויים והסחיטה לכאורה של ניר חפץ הם בדרגת חומרה אחרת. שכן לא מדובר בשוטרים, במפקדים בשב"כ, בפרקליטים או בשופטים אלו או אחרים. מדובר בפרקליטות עצמה, במוסד הזה וביועץ המשפטי עצמו. אם בפרשת השב"כ עמד בפרץ היועץ המשפטי יצחק זמיר, מי יעמוד בפרץ הנוכחי?

"הציבור הנאור" אינו מבין מה עומק ההפקרות השוררת במערכות האכיפה והמשפט. התרעה ממשית מפני מה שקורה לנו קיבלנו בפרשת רות דוד, רשות המסים וכנופיית אברג'יל. ראוי לה להיקרא פרשת שרת המשפטים איילת שקד, שי ניצן והפרקליטות. הסירחון העולה משנות הכהונה של הפרקליטה בראש מחוז תל אביב מתגמד, לעומת ביעור תיק החקירה בפרשה וטיוח לכאורה של בדיקתה. לאלה אחראים פרקליט המדינה ושרת המשפטים דאז. גם כאן, כמו בעינויי חפץ וסחיטתו לכאורה, ואולי גם בסגירת התיק של מסרסרי הסוהרות - מדובר במוסד הפרקליטות עצמו.

השתיקה המהדהדת של "הציבור הנאור" שבעם מעידה על ריקבון תודעתי חמור, ואם כך - איזה סיכוי יש ל"שלטון העם" אצלנו, זה שבלעדיו לא תובטח "החירות ליחיד ולרבים"?

כל אלה הן רק נקודות שפל מזעזעות במשבר החוקתי המתמשך הפוקד אותנו, עקב "המהפכה החוקתית" שחולל אהרן ברק, בחסות שלטון הליכוד וברוחו של מנחם בגין. המשבר נובע ישירות מהעוצמה הבלתי מאוזנת שהועברה בחטיפה ושלא כדין לידי המשפטנים.
על זה אמר ראש הממשלה בן־גוריון בנאומו: "במדינה שהחוק שליט בה - מתן החוק הוא בידי העם; הפיקוח והשמירה על החוק - בידי השופט. אין להגביל את העם במתן חוקים. מובן, גם העם יוכל לעשות משגה, אבל עם חופשי, שאינו כבול, יתקן המשגה. לעומת זאת, השמירה על החוק, פירושו של החוק, בדיקת תחולתו של החוק... אלה בידי השופט.

"אין השופט עושה חוקים, אין הוא פוסל אותם, כי גם השופט, ככל אזרח... כפוף לחוק ...במדינה שהחוק שליט בה, יש הפרדה גמורה בין סמכות המחוקק ...ובין סמכות השיפוט..."

דברים חקוקים בסלע. אבל בן־גוריון לא שיער מה עומק השחיתות שתגרום הדרך ההפוכה מדרכו. אנשי ברק מפילים את המשפט הישראלי לבור עמוק.