דור שלם זועק לפתרון

האתגר הנפשי שהביא איתו משבר הקורונה פגע ללא אבחנה במבוגרים, במתבגרים ובילדים. עם זאת, אין עוררין על כך שבני הנוער המתבגרים חווים את המשבר בצורה הקשה ביותר וההשלכות לגביהם מדאיגות מאוד את ההורים וכמובן את אנשי החינוך והרווחה. דו"ח של עמותת עלם שפורסם בימים האחרונים חושף הידרדרות קשה במצבם הרגשי והפיזי של בני העשרה בתקופת המגפה, ומציג עלייה חדה בהיקפי האלימות והשימוש בסמים ואלכוהול, גם עבור אלה שעד כה לא נטו לשימוש בחומרים אלו.

גיל ההתבגרות ידוע כאחת התקופות המאתגרות והסוערות ביותר בשלבי ההתפתחות של האדם. לא בכדי תיאורטיקנים רבים מכנים אותו "תקופת הסער והפרץ". מעבר לסערה ההורמונאלית הגועשת בגוף המתבגר שגורמת לשינויים דחופים וקיצוניים במצבי הרוח, כל הווייתה של התקופה היא מרד, סקרנות, נטילת סיכונים, דחף לשנות ולבחון את העולם, שייכות לקבוצת השווים ונפרדות מההורים. ברור שלמאפיינים אלו קשה לבוא לידי ביטוי בשגרת הקורונה, שבה הגבולות הממשיים והמנטאליים של כולנו הצטמצמו מאוד. עבור המתבגר, אותה הצטמצמות שוות ערך למאסר עולם.

אפשר לראות את התנהגות בני הנוער כעת על פני רצף בעל שני קצוות. בקצה האחד - עלייה דרמטית (ביחס לשנת 2019) בהסתגרות, בדידות, דיכאון מתמשך, ירידה בערך העצמי, בתחושת הרווחה הנפשית ולעיתים אף פגיעה קשה בדימוי הגוף על השלכותיה המסוכנות. בקצה השני – שעמום, חוסר משמעות ודחף חזק לפורקן ושחרור שמחפש את דרכו החוצה. מכאן קצרה הדרך לשימוש בחומרים ממכרים, לשתיית אלכוהול, לצפייה אובססיבית בפורנו ולשאר התנהגויות בסיכון.

מצב הדחק משפיע באופן קשה ויכול לגרום להשלכות חמורות על מתבגר רגיל וגם על מתבגר בסיכון. אבל כאשר מדובר במתבגר "רגיל", אנו מצפים מהעורף המשפחתי והחינוכי להיות חזק ותומך, לסייע בשמירה על שגרת היום ובעיקר לספק משאבים לבניית "חוסן נפשי". לנוער בסיכון, אין את העורף המשפחתי, אין גם מבוגר משמעותי שאפשר לפנות אליו ולשתף אותו בחוסר האונים הקיים. מסיבה זו, הדרך להתרסקות מנטלית ונפשית הופכת לקצרה במיוחד.

כדי להתמודד עם אותן השפעות קשות, המענה שלנו כמבוגרים משמעותיים - הורים, אנשי חינוך וטיפול - חייב להיות נוכח, יציב וברור. עלינו לעזור למתבגרים להכיל את המצב, לשהות יחד איתם בסיטואציה המתסכלת מחד, ומאידך להעניק להם כלים פרקטיים להתמודדות וחזרה לאיזון רגשי. יש גם להציב גבולות ברורים ולבנות שגרת יום מפוקחת, וגם למצוא פתרונות יצירתיים לצרכים הרגשיים והחברתיים שלהם. חשוב לזכור שגם ההתנהגות של מתבגרים "נורמטיביים" עלולה להתדרדר במצב של חוסר שגרה מתמשך, כשגבולות החופש הולכים וסוגרים עלינו. כלומר, המתבגרים של כולנו בסכנה. אף שגם המכל הרגשי שלנו גם עולה על גדותיו, מוכרחים למצוא משאבים וכוחות מתבגרנו. אנשי החינוך והרווחה נקראים כעת לדגל, הן בהחזקה והכלה של המתבגרים והוריהם, והן בפיתוח מענים קהילתיים לחיזוק החוסן הנפשי. אחרת, נתמודד כולנו עם ההשלכות של משבר הקורונה על הנוער עוד שנים קדימה.