מנהיגי הפלשתינים קוברים את חלומם

פגישתו של שר הביטחון בני גנץ עם ראש הרשות הפלשתינית אבו מאזן בשבוע שעבר גררה ביקורת חריפה בישראל, ובקרב הציבור הפלשתיני. אלא שדומה שביקורת זו דווקא היטיבה עם האורח ואולי גם עם המארח, שכן היה בה כדי להעניק להם משמעות וגם רלוונטיות, אם לא בשטח עצמו אזי לכל הפחות בתקשורת.

אלא שהעלאתו של אבו מאזן מן האוב אינה משנה את המציאות בשטח. הרשות הפלשתינית נעדרת יכולת משילות והשפעה, וכנראה גם תמיכה של ממש בקרב הפלשתינים. ממילא היא אינה יכולה, וכנראה גם אינה מעוניינת, לשמש שותף אמיתי לישראל במאמץ למצוא הסדר שיביא את הסכסוך הישראלי־פלשתיני לכדי סיום.

השנה ימלאו מאה שנה להענקת המנדט לבריטניה על ארץ ישראל, ובעצם גם לכינונה של אותה ישות המוכרת לנו מאותן שנים בכינוי ארץ ישראל/פלשתינה. כינון המנדט ניתק את תושביה הערבים של הארץ מאחיהם במרחב הערבי שסביב לנו, ובכך היווה משום נקודת התחלה, מעין שעת האפס בתהליך צמיחת תנועה לאומית פלשתינית המבקשת לנכס לעצמה את הבעלות על ארץ ישראל. שהרי מי שראה עצמו קודם לכן סורי או ערבי, הפך במחי קולמוסם של הבריטים ל"פלשתיני".

אלא שמאה שנה אחרי, מוצאים עצמם הפלשתינים חוזרים אל אותה נקודת התחלה, לאחר שמסעם לבניית אומה ולהקמת מדינה הסתיים בכישלון מהדהד. בקצב הזה 2022 אף עשויה להפוך לשנת הקבורה של הרעיון הלאומי הפלשתיני, שמעט מאוד נותר ממנו.

הכישלון הוא במידה רבה מעשה ידיהם של הפלשתינים שסירבו לאורך השנים לכל פשרה ודבקו ברעיון "פלשתין השלמה", שבה אין מקום לקיומו של בית לאומי יהודי. אבל באופן אירוני, דווקא ממשלות ישראל - וממשלה זו אינה שונה מקודמותיה - הן שממשיכות לקיים את החלום הפלשתיני ומעניקות לו הנשמה מלאכותית, לרוב מתוך שיקולים פוליטיים טקטיים ובשל רצון להימנע מקבלת החלטות קשות.

כך בשטחי יהודה ושומרון, שבהם מעניקה ישראל חסות לרשות הפלשתינית ופועלת לחזק אותה, בתקוות שווא כי זו תוכל לאורך זמן להוסיף להתקיים כ"רשות מוניציפלית פלוס" הדואגת לאיסוף האשפה ולמתן שירותי בריאות וחינוך לתושבים. ראשונים לעלות על "הבלוף" הם כמובן התושבים הפלשתינים עצמם, שמאסו בשלטון הרשות וויתרו גם על חלום העצמאות הפלשתינית. אלו מוכנים כנראה ברובם כבר כיום לקבל אזרחות ישראלית, לו היה הדבר מתאפשר בידיהם.

כך גם ברצועת עזה, ההופכת אט־אט למולדת החלופית לפלשתינים, גם במקרה זה בשל החלטותיה ומהלכיה של ישראל. זו האחרונה החליטה ב־2005 להתנתק מהרצועה, ובשנים האחרונות מתחזקת את שלטון חמאס שם. לעת עתה נענות המחוות וההקלות הישראליות באיומים ובהסתה ואף בירי, ועם אלו נגוזה תקוות השווא לאלף את חמאס ולהפכו לרשות פלשתינית משודרגת, המקיימת עצמאות חלקית ושומרת בתמורה על השקט לאורך הגבול. אלא שכפי שקרה בשעתו ביהודה ושומרון, עלול להגיע הרגע שבו תיאלץ ישראל לשוב לרצועה וליטול לידיה את השליטה המעשית בה, ובוודאי זו הביטחונית. ובכך יהיה כדי לקבור סופית את רעיון העצמאות והמולדת הפלשתינית.