אחדות האליטות

אף שזכיתי ללמוד במפוארים שבמוסדותיה, נתיב מאיר וישיבת הגולן, כמזרחי ידעתי תמיד שאני נטע זר בציונות הדתית. "שייך" עם כוכבית; "פרענק אינטליגנט" קראו לזה. רבים כמוני חוו את מסרקות האליטיזם האוונגרדי הזה על בשרם, שראה בנו "בני טיפוח"; שהיה ל"מדריך חוץ" בסניפים שבערינו, משל היינו עולים חדשים; שמקים בהן "גרעינים" המבקשים להראות לנו "את האור"; רבים הם שפגשו בה, בכוכבית ההיא.

כמזרחי מסורתי תומך ליכוד, אירועי השבוע האחרון הם מהקשים בחיי. מעבר לאופן ההדחה האלים ("לך") של מי שבעיניי הוא מגדולי מנהיגינו, התחושה היא שיותר מ־2 מיליון איש שתמכו בו, במישרין ובעקיפין, לא נספרים. הללו, ששחור לעורם ו/או למגבעתם, הם סבי וסבתי, הוריי, אחיי, דודיי, חברים מהשכונה.

מניח שלא טופחנו די ולא ראינו אור כדבעי, אחרת לא ברור כיצד אותו אוונגרד מ"הגרעינים" חותר ל"אחדות ישראלית" בלי בית שאן, טבריה, ירוחם, דימונה, וגם לא חדרה וגדרה. בלי מזרחים וחרדים, גם לא חרד"לים - פשוט אחדות ישראלית, ואנחנו הרי לא מספיק "ישראלים". מצביעים כן, שותפים לא. זה באמת יותר מדי. כאשר ביחס להצבעה, זה בתנאי שהיא למפלגה הנכונה - אם ב־77' בן אהרון קרא להחליף את העם, ב־2021 בנט, שזכה בפחות משישה אחוזים מקולותיו, פשוט מתעלם מהעם וכדרכו מייסד סטארט־אפ: "אחדות ישראלית".

כמזרחי תומך ליכוד, מעשה שיקלי היה כמים צוננים לנפש עייפה, בפרט כשאני מודע להיקף הנאצות שיספוג מכת הבנטיסטים, שלא מדובר בה די. הייתי שם, כיועץ לח"כ לשעבר יוני שטבון, שב"חוצפתו" עמד לצד החרדים והתנגד לחוק הגיוס ב־2014. כתבתי איתו את הנאום ההוא, כאבתי את כאבו - זה שבא על סבלם, וזה שבא על סבלו מהאלימות הסימבולית שהופגנה כלפיו מהאוונגרד האליטיסטי הדתי־לאומי. ראיתי כיצד נהגו בו מנהיגי המפלגה, נוכחתי לחיצי תרעלת הזעם הקדוש שנורו עליו בידי "רבנים מטעם". ויוני, כמו יוני, עמד בגבורה. אמנם נפלט מהמערכת הפוליטית, אבל קנה את הזכות לישון בלב נקי.

לצערי, כשטבון כך שיקלי, אמיץ, ישר ואף אחד במפלגה לא ילך אחריו. בנט אלוף בלאלף אותם. זכור לי חבר כנסת לשעבר אחד, איש ישר מאין כמותו, שהתנגד בכל ליבו לחוק הגיוס, אך ברגע האמת הצביע עם בנט. "הצבעתי עם הזרת, בשינוי", תירץ. אז כהיום, יימצאו להם המצביעים "בשינוי".

מרוב רשימת ימינה אין לצפות שיעשו מעשה שיקלי, הם הקלאסיקה של האוונגרד ההוא. אבל עידית סילמן ואביר קרא?! הם, לכאורה, "דיאלנא". הגם הם ישתתפו בהשתקה ובהדרה של המיליונים ששחור לעורם ו/או למגבעתם? ובהם ממשפחותיהם ומחבריהם לשכונה?

מהפך 77' נתן לראשונה בתולדות התנועה הציונית קול למזרחים, למסורתיים, לחרדים ולחרד"לים - הפך אותם לשותפים, נתן להם הזדמנות ממשית לקחת חלק בישראל, במרכזה, בכלכלתה ובממשלתה. כעת, בשם "האחדות הישראלית", עלולים הישגים אלו להימחק על ידי ממשלת השבט הלבן, בין שכיפה סרוגה לראשה ובין שלאו; בין שגרה בעפרה ובין שברמת אביב; זו שגם אם לא מניפה דגל שחור, לעולם לא תניף דגל לבן. אליטת "האחדות הישראלית", שעבורה אנחנו, גם סילמן וקרא, לעולם "פרענקים", גם אם "אינטליגנטים".

אוהד כהן הוא דוקטורנט לסוציולוגיה באוניברסיטה העברית, חוקר את הקשר בין הליכוד והמזרחים