גם למציצנות צריך לשים גבולות

רבים מחבריי מצאו פגמים וכשלים מקצועיים בכתבת התחקיר של רביב דרוקר בעניין יוסי כהן. מיני סתירות ותמיהות שגם בהן לא התעמקתי; אבל אני, כמי שלא צפה ולא יצפה לעולם בתחקירים של דרוקר, יוצא מנקודת הנחה שהכל שם נכון.

גם אם כל מה שאומר דרוקר בעניין ראש המוסד הוא נכון ומדויק, גם אם כל מילה וכל משפט שם הם אמת, עדיין, מהותו של התחקיר הזה היא שקר וזדון. אלו אינם מרחפים מעדנות מעל הטקסט והמסרים אלא חמור מכך: הם גולשים מתוך חדר העריכה לתוך ראשנו, וכל שנייה שבה מכונת השקר מזינה את תודעתנו הולכת הנשמה ונחסרת.

הדבר הראשון שעושים דרוקר ושותפיו למאבק הוא להכשיר את הריקבון. בלי משים, בתהליך ארוך ויסודי, הפכנו להמון שפולש אל חדר המיטות של הזולת, חמוש במצלמות ובמכשירי הקלטה. הדבר המזעזע בכל ההתרחשות הזו הוא ששכנענו את עצמנו ששימוש ברכילות, מציצנות, לשון הרע והלבנת פנים הוא הצעד הנכון והמוסרי בדרך לכינון חברת מופת.

סליחה, אבל אין לי דימויים שירככו את המסר החינוכי, ולצורך העברתו אני נאלץ להשתמש בפולנית מדוברת, כי מה שכולנו עושים בהתיישבנו מול המסך לראות תחקירים מהסוג הזה הוא פשוט גועל נפש.

אני לא מדבר על העוול שנגרם למושא התחקיר ולאנשים הקרובים אליו, ואני אפילו לא מדבר על ההליך המשפטי המזורז שהוא עובר: מחשדות מעורפלים ועד הגרדום בכיכר העיר בחצי שעה; אני מדבר על עצמי.

בכל שנייה שאני מתעסק ללא הזמנה בענייניו הפרטיים של הזולת, אני מאבד פיסות יקרות מהדבר שהופך אותנו מחברת פראים לציוויליזציה, וחמור מכך: האנשים הרעים והקטנים שכל כך קיוויתי שילדיי לא יהפכו להיות - הם אני.

בירור האמת, אור השמש המחטא וזכות הציבור לדעת - כולם טובים ונכונים, אבל כמו כל ערך המיושם באופן טוטאלי, הם עלולים להפוך ממקור חיים למבשרי מוות. אסור להגזים בשום דבר, ועד כמה אסור להגזים בפשפוש בציציותיו של הזולת קבעה החברה המתורבתת בעצמה, ולקביעות האלה קוראים נורמות.

כשאני מעקם את האף ליצר המציצנות של דרוקר ואף מפטיר "גועל נפש", אני מיישם בדיוק את הנורמות שמאפשרות לנו להעלים עין. אנחנו זקוקים להעלמת העין הזו, מפני שבלעדיה שום אדם לא יעז לרוץ למשרה ציבורית, שום מנגנון חברתי לא יוכל לתפקד, ובכך תגיע הציוויליזציה לסופה.

לכל אחד יש מה להסתיר ומשהו להתבייש בו, ועדיין, אנחנו מצליחים לנהל חיים סבירים כשאנחנו נעים בין אור לצל, לא מתביישים לנסות ולהיות אנשים טובים יותר גם אם חלק מחיינו מתנהל בתחום האפור. זה בסדר גמור. אלו החיים ואין אפשרות אחרת.

בעצם, האפשרות האחרת היא דרוקר. כמו שהוא מנסה להדיח איש מוכשר ומסור כמו יוסי כהן ממשרה שאין מתאים לה ממנו, כך, בשמחה, בששון ובנפנוף במוסר נוצרי־בולשביקי, הדרוקריזם ילך ויפיל כל מוסד, מנגנון ופרסונה, גם אם בכך הוא ישאיר אחריו רק אדמה חרוכה.